הפוך על הפוך – על הפכים בלשון

לעיתים קרובות פונים אלינו בשאלות על הֲפָכִים. מה ההפך של הַשְׁרָאָה? מה ההפך של אָסוֹן? ומה ההפך של הֶפֶךְ? מקצת הפניות בנושא מגיעות בעקבות מטלות לימודים. לדוגמה: תלמיד כיתה ב' כתב במבחן שההפך של חָזַר הוא נִשְׁאַר, ואילו המורה טענה שהתשובה הנכונה היא הָלַךְ. הורי התלמיד פנו אל האקדמיה וביקשו לדעת מי צודק.

על פי רוב אנו נאלצים לאכזב את הפונים: למרבית המילים בעברית ובכל לשון אחרת אין הפכים מובהקים או אין הפכים כלל. אין הפכים לשמות עצם בעלי משמעות מוחשית (לדוגמה חלון, מכונית, סנטר), אין הפכים לרוב שמות התואר הגזורים משמות עצם (לדוגמה חשמלי או בלשני), אין הפכים לשמות מספר, לכינויי גוף, לפעלים רבים וכמובן לשמות פרטיים.

עשויים להיות הפכים למילים בעלות משמעות של מידה, זמן או מקום. אך לפני הכול חשוב לומר שהמושג הֶפֶךְ מכיל סוגים שונים לחלוטין של יחסי משמעות בין מילים.

את סוגי הניגודים אפשר למיין בכל מיני דרכים, ואנו נציג כאן אחת מהן.

ניגודי רצף, ניגודים יחסיים (אַנְטוֹנִימִים)

הסוג המוכר ביותר של הפכים הוא זוגות של שמות תואר המציינים תכונה נמדדת. לתארים כאלה אפשר לצרף מילים כגון 'מאוד', 'יותר', 'פחות', 'כל כך', ואת הניגוד ביניהם אפשר להציג כמיקום יחסי על סרגל דמיוני. למשל: קרחם, גבוהנמוך, עמוקרדוד, ישָןחדש, יקרזול. הניגוד בין התארים בכל צמד כזה הוא יחסי לשם העצם שהם מגדירים: קומתו של ג'ירף נמוך ודאי גדולה מקומתו של צבי גבוה, ודירה זולה עולה הרבה יותר מאוהל יקר.
ניגוד יחסי עשוי להיות גם בין פעלים, כגון אה­ב ושנא

ניגודי כיוון

ניגודי הכיוון דומים לניגודי הרצף, ואם רוצים אפשר לראות בהם סוג של ניגודי רצף. גם את הניגודים האלה נוח להציג על קו דמיוני, אבל כאן אפשר לנוע לאורך הקו לשני הכיוונים. לדוגמה: למעלהלמטה, קדימהאחורה, ימינה–שמאלה. ניגוד כיוונים עשוי להיות גם בין פעלים המציינים תנועה או גרימת תנועה, כגון עלהירד, התקרבהתרחק, זרחשקע, הוציאהכניס. ואפשר לצרף לכאן גם פעלים שיש בהם מעין תנועה מטפורית. למשל: נרגשנרגע, רבהתפייס, התחתנוהתגרשו.
גם צמד של פעלים המציינים שִׂימָה והסרה יכול ליצור מעין ניגוד כיוונים: לבשפשט, נעלחלץ, הניחהסיר, טעןפרק, ובהשאלה הִקשההֵקל. פעולת השִׂימה (הפיזית או המטפורית) של דבר־מה במקום כלשהו ולקיחתו משם דומה לתנועה על ציר הלוך ושוב.

היפוך תפקידים

סוג אחר של ניגוד הוא זוגות מילים המציינות תפקידים שונים במערך אחד. לדוגמה: בשיעור יש בדרך כלל מורה ותלמיד, בברית הנישואים באים חתן וכלה, ולכל סב או סבה יש נכד או נכדה. צמדי פעלים השייכים לקבוצה זו הם למשל מכר וקנה, השאיל ושאל.

משלימים, הפכים מוחלטים

החשיבה האנושית נוטה לחלק את המציאות חלוקה שְׁנִיּוֹנִית (בִּינָרִית). היא ממיינת עצמים דומים או פעולות דומות לשתי קבוצות לפי תכונה בולטת, והמילים המציינות את שתי הקבוצות האלה נתפסות בתודעת הדוברים כהפכים. לדוגמה: כל בני האדם ובעלי החיים נחלקים לחיים ולמתים; כל הטענות נחלקות לאמיתיות ולשקריות. חלוקת המכלול לשתי קבוצות המשלימות זו את זו היא מוחלטת, ושלילתו של רכיב אחד בצמד הניגודים מחייבת את מציאותו של האחר. למשל: מי שאינו ער בהכרח ישן, מי שאינו זוכר בהכרח שוכח. גם אם במציאות קיימים מצבי ביניים נדירים, במישור השפה החלוקה השניונית נשארת יציבה. למשל: ברפואה יש מקרי מחלוקת על קביעת רגע המוות של האדם, ובכל זאת החלוקה לחיים ולמתים עודנה ברורה מבחינת הלשון. אף אין בפינו שימוש שגור בצירופים כמו 'מת יותר' או 'מת מאוד'.
לאמיתו של דבר גם בחלוקת מכלול ליותר משתי קבוצות יש יחסי השלמה בין המילים המציינות את הקבוצות. לדוגמה: כל הפירות נחלקים לתפוחים, אפרסקים, אשכוליות ושאר הסוגים, ובמובן מסוים כל סוג מנוגד לאחרים. אם הדובר צריך לבחור פרי אחד (לדוגמה, לומר את שם הפרי האהוב עליו ביותר) ואומר "תות", הוא שולל בכך את כל הבחירות האחרות. ואולם כשהקבוצות רבות – אין הדוברים חשים שלפניהם הפכים.

נעיר כי ניגודים רבים אינם שייכים במובהק לאחת מן הקבוצות, ואפשר לדון בשאלה לאיזו מהן הם מתאימים יותר. למשל: שאל והשיב, צחק ובכה, אסר והתיר (במובן הפיזי וגם במובן המושאל).

כמה הפכים למילה אחת

למילה אחת יכולות להיות כמה מילים מנוגדות – כל אחת בהקשר אחר. למשל: ההפך של עובד הוא מובטל, אך בתחום יחסי העבודה ההפך של עובד הוא מעביד (או מעסיק). הניגוד עובדמובטל שייך להפכים המוחלטים, ואילו הניגוד עובדמעביד הוא ניגוד של היפוך תפקידים. גם למילים פוליסמיות (מילים שיש להן כמה משמעים שהתגלגלו ממשמען היסודי) יש כמה הפכים. למשל, שם התואר קל מנוגד לכבד, אך במשמעויות אחרות שלו הוא מנוגד לקשה, לחמוּר ועוד.

 

נסכם את הדברים: לא לכל מילה יש הפך, ומנגד למילה אחת יכולים להיות הפכים אחדים כשההשוואה נעשית באמות מידה שונות. אם כן הפועל חָזַר עשוי להיות מנוגד לפועל הָלַךְ (כטענת המורה שנזכרה בתחילת הרשימה) אם הדובר רואה בעיני רוחו ציר תנועה שאפשר לנוע בו לשני הכיוונים; אך אותו הפועל חָזַר יכול להיות מנוגד לנִשְׁאַר (כטענת התלמיד) אם הדובר דן בקבוצת אנשים שנסעו ממקום אחד למקום אחר ואחר כך נחלקו לחוזרים ולנשארים.

 

ניגוד עצמי – ניגודי משמעות בשורש אחד

לעיתים מילה אחת או שורש אחד משמשים במשמעויות הפוכות. בעברית המצב הזה שכיח בייחוד בשורשים המציינים ביסודם עצם כלשהו. לדוגמה: השורש תל"ע מציין בעל חיים – תולעת, והשורש שר"ש מציין חלק מצמח – שורש. לשם עצם אחד יכולות להתקשר פעולות מנוגדות, וכך מתקבלים הפכים: הִשְׁרִישׁ פירושו 'החדיר שורש לאדמה', ובהשאלה 'ביסס דבר וגרם להתפשטותו', ואילו שֵׁרֵשׁ משמעו הפוך: 'הוציא מן השורש' ובהשאלה 'מיגר את התופעה'; הִתְלִיעַ פירושו 'נמלא תולעים', ואילו הפועל תִּלַּע מציין את ההפך – 'הוציא תולעים מתוך פרי וכיוצא בו'.
ניגוד דומה, אם כי מופשט יותר, מצוי בשורש נכ"ר. הפעלים נִכֵּר והִתְנַכֵּר מציינים התנהגות הקשורה לנוכריות, לזרוּת, ואילו משמעות הפעלים הִכִּיר ונִכַּר הפוכה – התוודעות, זיהוי – כלומר שלילת הזרות (ובגלל הידמות הנו"ן השורשית בפעלים אלו רוב הדוברים אינם מודעים לגזירתם משורש נכ"ר). דוגמה מעניינת אחרת היא התואר מקורי הגזור משם העצם מָקוֹר. משמעות היסוד של מקורי הוא ראשוני ומהימן. בהקשרים מסוימים הכוונה ל'ישָן' או 'עתיק' (בניגוד להעתקים מאוחרים), ואילו בהקשרים אחרים הכוונה דווקא ל'חדש' (בניגוד לנדוש ורגיל). אפשר אפילו לבנות משפט שבו התואר הזה ינוגד לעצמו: "המנגינה הזאת אינה זהה ללחן המקורי אלא היא עיבוד מקורי שלו". דוגמות כאלה נדירות למדי בעברית ובלשונות אחרות. בבלשנות הן מכונות קוֹנְטְרָנִימְיָה או אֵנַנְצִיּוֹנִימְיָה, ובעברית אפשר לקרוא להן ניגוד עצמי.

 

כתבה קרן דובנוב.