"מאור עיניים" לעזריה די רוסי

לאתר מאגרים של מפעל המילון ההיסטורי הולכים ומתווספים חיבורים עבריים מכל תקופות הלשון. בשנת תשע"ו הועלה לאתר מאגרים החיבור "מאור עיניים" מאת עזריה מן האדומים. זה החיבור הראשון באתר מן העת החדשה המוקדמת (מראשית המאה ה־16 עד המאה ה־18), תקופה שנכתבו בה חיבורים ייחודיים ופורצי דרך בכתיבה העברית הכללית. לספרות הזאת יינתן דגש בשנים הקרובות בעבודת מפעל המילון ההיסטורי, לצד הספרות הרבנית המוקדמת והמקרא.

עזריה די רוסי, הידוע בכינויו 'עזריה מן האדומים', נולד במנטובה שבצפון איטליה בראשית המאה השש עשרה. משפחתו – משפחת de’ Rossi ('האֲדוּמים') – הייתה ידועה באיטליה מדורי דורות, וכלשונו: "משפחתי בן האדומים אשר קבלנו מקדמוננו היותה אחת מן הארבע היקרות שהגלה טיטוס הרומי" (מאור עינים, פרק ס). את השכלתו, הן היהודית הן הכללית, קיבל במנטובה. הוא למד רפואה, ונע ונד מעיר לעיר. ב־1543 עבר ממנטובה לפררה, ואחר כך עבר באנקונה, בבולוניה ובסביונטה. ב־1569, כשגירש פיוס החמישי את כל היהודים ממדינתו, חזר די רוסי לפררה. עד גיל שישים הוא לא פרסם דבר, אך אז, בשנת 1571, התרחשה בפררה רעידת אדמה עזה, ובעקבותיה פשפש במעשיו והחליט להתחיל לכתוב לרבים. מפררה עבר כנראה לעיר מולדתו מנטובה, ושם מת בערך בשנת 1578.

את "מאור עיניים" כתב די רוסי מאביב 1571 עד סתיו 1572. חלקו הראשון של החיבור נקרא "קול אלהים", ובו הוא מתאר בפרוטרוט את רעידת האדמה שנמשכה בהפסקות עשרה ימים. הוא מספר כי בעקבות רעידת האדמה עבר לגור באחד הכפרים הסמוכים לפררה, ושם התוודע למלומד נוצרי הבקי בספרות היהודית ההלניסטית. המלומד שאלו אם נשתמר הנוסח העברי של איגרת אריסטֵאס (חיבור יהודי הלניסטי המספר בין השאר על תרגום השבעים – תרגום התורה ליוונית), ודי רוסי הודה שהיהודים אינם מכירים כלל את החיבור הזה. בעקבות זאת הוא קיבל עליו להכיר ליהודים את הספרות היהודית ההלניסטית ובין השאר לתרגם את איגרת אריסטֵאס. האיגרת – שאותה הוא מכנה "הדרת זקנים" – באה בחלקו השני של "מאור עיניים". החלק הארוך והאחרון הוא "אמרי בינה" – מחקרים בדברי הימים ובקדמוניות היהודים. חלק זה של הספר חשוב במיוחד, כי "מאור עיניים" היה הספר הראשון אשר ניסה לנתח בצורה מדעית את הכרונולוגיה של תולדות היהודים. "אמרי בינה" מחולק לארבעה חלקים ולשישים פרקים, הכוללים את השיטה הפילוסופית של פילון, את הַכִּתּוֹת בקרב היהודים בזמן הבית השני, את מלחמת בר כוכבא, את תולדות יהודי אלכסנדרייה, את י"ב השבטים ואת שושלת הכוהנים.

עזריה די רוסי ידע מעט יוונית, אך השתמש בתרגומים לטיניים של הספרות היוונית הקלסית. הוא שלט שליטה מוחלטת בלטינית הקלסית והביניימית ובספרות האיטלקית של ימי הביניים ושל הרנסנס. בכתיבתו נעזר בכתביהם של יותר ממאה מלומדים לא־יהודיים ובהם אפלטון, אריסטו, פיתגורס, הומרוס, איזופוס, אווקלידס; ורגיליוס, טרנציוס, טיבולוס, סֵנֵקָה וקיקרו, וההיסטוריונים הקלסיים הרודוטוס, קסנופון, ליוויוס, סווטוניוס, פלוטרכוס, יוליוס קיסר, מהליקרנסוס, דיודורוס סיקולוס, ודיו קסיוס. בתחומי מדעי הטבע השתמש בחיבורי פליניוס וסטרבון. גם ברפואה ובתורת המשפטים השתמש הרבה במקורות קלסיים. המקורות הבלתי צפויים של די רוסי הם אבות הכנסייה, ובהם איסביוס, הירונימוס, אוגוסטין, יוסטינוס מרטיר וקלמנס מאלכסנדרייה. עוד הוא מצטט הרבה את תומס אקווינס, איזידורוס מסביליה והוגו מסן-ויקטור. רושם רב עשו עליו דנטה ופטררקה, ובמיוחד פיקו דלה מירנדולה. די רוסי הרבה במיוחד לעסוק בפילון – המכונה אצלו "ידידיה האלכסנדרי", והחיה את העניין בו אצל היהודים. הוא הוכיח שפילון השתמש בתרגום היווני ולא בטקסט העברי של התנ"ך. די רוסי גם גילה שתקופת הפרסים הייתה ארוכה מאוד, וקבע שיוסיפון אינו מקור קדום אלא חיבור מימי הביניים.

"מאור עיניים" יצא בדפוס מנטובה בשנים 1573–1575, ונתקל בהתנגדות כבר בזמן ההדפסה. לאחר מכן לא נדפס שוב עד לדפוס ברלין 1794. מהדורה מודרנית היא דפוס וילנה 1863 בעריכת קאססעיל. במחצית השנייה של המאה ה־17 תרגם ג'וליו ברטולוצ'י את פרקים ט וכב ללטינית וכלל אותם ב-Bibliotheca Magna Rabbinica.

במתנגדים ל"מאור עיניים" היו ר' יצחק פינצי מפזרו ור' משה פרובנציאלי ממנטובה. ב־1574 – עוד לפני סיום ההדפסה – הכריזו רבני ונציה ובראשם ר' שמואל יהודה קצנלנבוגן חרם על קריאת הספר או החזקתו בלא היתר מיוחד מרבני העיר. החרם הוכרז גם ברומא, בפררה, בפדובה, בוורונה ובאנקונה. ר' יוסף בן אפרים קארו מצפת היה אמור לחתום על החרם אך נפטר לפני כן, ובמקומו חתמו רבנים אחרים. במנטובה היה אסור לקרוא את הספר למי שלא מלאו לו כ"ה שנים. ר' יהודה ליווא בן בצלאל (מהר"ל) מפראג הקדיש להתקפה על "מאור עיניים" את רוב ספרו "באר הגולה" (פראג 1598). עם זאת די רוסי לא הותקף אישית, כי לא מרד ישירות בדת.

בעקבות ההתקפות על "מאור עיניים" כתב עזריה די רוסי חיבור בשם "מצרף לכסף", שהוא התנצלות על "מאור עינים". הספר נכתב כנראה בשנת 1578 ונדפס רק ב­־­1845 בכרך אחד עם "מאור עיניים".

למרות ההתנגדות ל"מאור עיניים" שאבו ממנו כמה רבנים, ובהם בעל "שלשלת הקבלה" (ר' גדליה אבן יחיא) והחיד"א. שיבחוהו דוד גאנס ב"צמח דוד", תוספות יום טוב (בפירוש על מנחות י, ג), מנחת שי (זכריה יד, ה); שלמה דיל מידגיו ב"מצרף החכמה", אריה יהודה ממודנה ומנשה בן ישראל. עוד הוא נזכר אצל ר' יצחק למפרונטי ב"פחד יצחק" ואצל ר' מלאכי הכהן ב"יד מלאכי".

הלשון של עזריה די רוסי נראית מסובכת וקשה – שלא כלשונם של מי שכתבו באיטליה לפניו (דוגמת אליהו בחור) ואחריו (דוגמת רמח"ל ואריה יהודה ממודנה). ייחודה של לשונו נובע כנראה מהיותו חלוץ בכתיבה החילונית באיטליה (ובכלל): במידה מסוימת הוא יצר שפה חדשה לצרכים חדשים, ולכן לעתים קרובות התקשה בבחירותיו הלשוניות – הלקסיקליות והתחביריות. די רוסי יצר מסורת חדשה בארץ המסורות העתיקות – איטליה.

כתב מיכאל ריז'יק