שמואל ייבין
תרנ”ו–תשמ”ב, 1896–1982
- נבחר לחבר בי”ב בכסלו תשי”ד
- חבר ועד הלשון משנת תש”ד
- היה חבר ועד המינוח והוועדות לתעתיק ולכתיב וכן הוועדות למונחי המנהל הציבורי, הארכיונאות, הארכאולוגיה והגאוגרפיה
שמואל ייבין, יליד אודסה, עלה ארצה בשנת תרס”ה (1905), ולמד בגימנסיה הרצליה. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא הטורקי. הוא למד באוניברסיטת לונדון ולאחר מכן באוניברסיטת ברלין, והתמחה באגיפטולוגיה ובפילולוגיה שמית.
ש’ ייבין שימש המזכיר המדעי של ועד הלשון בתל אביב בשנים תרצ”ד-תש”ב, והיה מתרגם ראשי של ממשלת המנדט.
ש’ ייבין היה ארכאולוג והשתתף בחפירות נֹא אמון, בית שאן, סלוּקייה שבעיראק, וניהל עם שותפה את חפירות העַי. עם קום המדינה ייסד את אגף העתיקות הממשלתי וניהל אותו עד צאתו לגמלאות.
ש’ ייבין היה פרופסור באוניברסיטת תל אביב. הוא זכה בפרס ביאליק ובפרס ישראל.
פרסם ספרים ומאמרים רבים מאוד, ואף היה העורך של “ספרייה לידיעת א”י של החברה לחקירת א”י ועתיקותיה”.
מפרסומיו
- תולדות הכתב העברי, ירושלים תרצ”ט
- קדמוניות ארצנו (עם מ’ אבי־יונה), תל אביב תשט”ז
- The Israelite Conquest of Canaan, איסטנבול 1971
- מחקרים בתולדות ישראל וארצו (אסופת מחקרים בתולדות ארץ ישראל ועם ישראל מימי הפרעונים ועד ימי המלוכה), תל אביב תש”ך
