ישראל ייבין
תרפ”ג–תשס”ט, 1923–2008
- נבחר לחבר בשנת תשמ”ז
ישראל ייבין נולד בגרמניה. הוא עלה לארץ עם הוריו בשנת תרפ”ה ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנים תשי”ט–תש”ך עבד במערכת “האנציקלופדיה העברית” בירושלים ובהכנות ל”אנציקלופדיה יודאיקה”. משנת תש”ך ואילך עבד ייבין במפעל המקרא של האוניברסיטה העברית והתמחה במחקר כתבי יד עתיקים של המקרא.
בשנת תשכ”ח סיים את עבודת הדוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים תש”ך–תשמ”ה היה ראש המדור לספרות עתיקה במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית עד לפרישתו לגמלאות. בשנים האחרונות לעבודתו שימש עורך משנה של המילון ההיסטורי.
ייבין היה פרופסור בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים ועסק בכתבי יד של המקרא ובמסורה.
ייבין היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. הוא זכה בפרס ע”ש לייב יפה בשנת תשכ”ט, בפרס ע”ש פריידנברג בשנת תשמ”ו ובפרס ישראל בשנת תשמ”ט.
ייבין פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בכתבי עת מדעיים.
מפרסומיו
ספרים
- כתר ארם־צובה, ניקודו וטעמיו, ירושלים תשכ”ט
- חמישה כרכים של צילומי קטעים מכתבי יד של הניקוד הבבלי, ירושלים תשל”ג
- מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי, ירושלים תשמ”ה
- המסורה למקרא, ירושלים תשס”ג
מאמרים
- “הגעיות ותפקידן”, לשוננו מו (תשמ”ב), עמ’ 39–56
- “משמעות סימן הדגש בניקוד הטברני ה’מורחב'”, מחקרי לשון מוגשים לזאב בן־חיים, ירושלים תשמ”ג, עמ’ 293–307
- “מפעל המילון ההיסטורי”, לשוננו לעם מ–מא (תש”ן), עמ’ 192–197
- “טעמי אמ”ת במסורת הניקוד הטברני ה’מורחב’ (תיאור כללי)”, ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, ירושלים תשנ”ב, עמ’ 243–264
- “סימון איכות השווא שעמו געיה בכתבי־יד מקראיים”, חקרי עבר וערב – מוגשים לפרופ’ יהושע בלאו במלאות לו שבעים שנה, תל אביב–ירושלים תשנ”ג, עמ’ 341–349
