יעקב פולוצקי
תרס”ו–תשנ”א, 1906–1991
- נבחר לחבר בי”ב בכסלו תשי”ד
- היה חבר מועצת המערכת של המילון ההיסטורי, חבר ועד הדקדוק, יושב ראש ועד הפרסומים וּועדת הדקדוק
יעקב פולוצקי נולד בציריך להורים יוצאי חצי האי קרים. הוא גדל ולמד בגרמניה. בגיל צעיר למד לשונות רבות, ובהן לשונות קלסיות, עברית עתיקה וחדשה, ומצרית היירוגליפית. באוניברסיטאות של ברלין וגטינגן למד מצרית, שפות שמיות ויוונית מאוחרת, וכתב עבודת דוקטור באגיפטולוגיה. בגטינגן היה עובד מחקר במפעל ההדרת תרגום השבעים.
בשנת 1934 עלה פולוצקי ארצה, ונתמנה ללמד מצרית ובלשנות שמית באוניברסיטה העברית, ומשנת 1948 היה לפרופסור. באוניברסיטה העברית ייסד את החוגים למצרית ולבלשנות.
י’ פולוצקי היה חתן פרס ישראל למדעי הרוח, וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
במחקריו עסק בעברית, ביוונית, במצרית ובקופטית, ובלשונות השמיות החיות ובעיקר בארמית החדשה ובלשונות האתיופיות – בראש וראשונה מצד מבנן התחבירי.
ממחקריו
- Etudes de grammaire gouragué (“מחקרים בדקדוק גורגי”)
- Etudes de syntaxe copte (“מחקרים בתחביר קופטי”)
- , Syntaxe amharique et syntaxe turque (“תחביר אמהרי ותחביר טורקי”)
- Studies in Modern Syriac (“מחקרים בסורית חדשה”)
- זמני הפועל בשפה המצרית העתיקה
- Grundlagen des koptischen Satzbaus (“יסודות מבנה המשפט הקופטי”).
