יחיאל בן־נון

תרע”א–תשמ”ג, 1911–1983

נבחר לחבר־יועץ בכ”ה בכסלו תשט”ו
נבחר לחבר בה’ בתמוז תשכ”ג
פרש מחברות באדר תשכ”ט
היה חבר הוועדה המרכזית לטכניקה בחיפה (גם לאחר פרישתו מן האקדמיה) וחבר הוועדות למונחי טלפונאות, ימאות, מדידה, רתכות, גאודזיה, הנדסת חשמל וסרטוט, וכן היה חבר הוועדה לכתיב והוועדה לתקנת הלשון

יחיאל בן נון (פישר) נולד ברוהאטין באזור לבוב שבמזרח גליציה. לאחר סיום לימודיו בבית ספר עברי־ציוני יסודי של רשת “תרבות” ובגימנסיה פולנית, נסע לגרמניה ללמוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטה של היידלברג. את תואר הדוקטור קיבל בשנת 1936 על מחקר בלשני משווה בין היידיש במזרח־גליציה לדיאלקטים הגרמניים המזרחיים. דרכו בהוראה ובמחקר נקטעה עם הגירוש הנאצי של אזרחי פולין בתרצ”ח. זמן קצר אחרי שובו לרוהאטין, בשנת תרצ”ט (1939) עלה לארץ והשתקע בחיפה. הוריו ורוב בני משפחתו הושמדו בשואה.

עם עלייתו ארצה לימד עשר שנים בבית הספר הראלי העברי בחיפה מקרא ולשון עברית, ספרות ומחשבת ישראל. היה חבר ב”הגנה” ולחם במלחמת העצמאות בגליל העליון, ואחריה יצא למחנות העקורים בקפריסין ללמד עברית ולהדריך עולים. בשנת תש”י (1950) הקים את בית הספר התיכון הדתי לבנות בחיפה, ואחריו את הסמינר הממלכתי דתי למורות ולגננות (כיום מכללת “שאנן”), וניהל אותם עד לפרישתו לגמלאות בתשל”ה (1975). עם פרישתו לגמלאות היה חבר הנשיאות של מועצת המורים למען הקק”ל (כחבר נשיאות), ואף זכה באות הוקרה על כך.

מפרסומיו

Jiddisch und die deutschen Mundarten, הוצאת נימייר, טיבינגן 1973 (עבודת הדוקטור בתוספת מבוא, הערות ונספחים)
“כ’ – כן ודומיהן”, בית מקרא (שמונה חלקים)
ארץ המורייה (ספר מאמריו במקרא ובלשון), תשס”ו