פרשת ויקרא – ריח ניחוח

"וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'" (ויקרא ב, ב)

ניחוח, מן השורש נו"ח, פירושו 'נחת', 'נועם'. ריח ניחוח הוא ריח נעים, ובפרט ריח המניח את הדעת ומשכך את הרוגז. ואמנם מצאנו שריח הניחוח של הקרבנות בכוחו לפייס: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה'… וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם… וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (בראשית ח, כא–כב).

המילה העברית ניחוח מופיעה בתנ"ך יותר מארבעים פעם, ותמיד בצירוף ריח ניחוח. כנראה משום כך היא קיבלה בעברית החדשה את משמעות הצירוף כולו – 'ריח טוב ונעים'. בהרחבה ניחוח הוא 'ריח' בכלל, וכיום המילה משמשת גם במשמעות מושאלת כגון "עיצובים בניחוח של פעם".