ערב עיון לכבוד הספר "התפתחויות בלשון ימינו" מאת נמרוד שתיל

העברית בהתפתחותה: מהלשון החגיגית ללשון העממית

כריכת ספרו של נמרוד שתיל: התפתחויות בלשון ימינו

בכ"ט במרחשוון תשע"ו, 11 בנובמבר 2015, התקיים באקדמיה המפגש השלישי בסדרה "רוח סתיו: ערבי ספר באקדמיה ללשון העברית", שיוחד לספר "התפתחויות בלשון ימינו" מאת נמרוד שתיל.

ספרו של ד"ר נמרוד שתיל מתאר תיאור בלשני תופעות בעברית בת ימינו בתחומי ההגה, הצורה, המילון והצירוף (תחביר), והשפעותיהם זה על זה. התיאור מבוסס על קורפוס דבור וכתוב, על דוגמאות מזדמנות ועל מחקרי שטח מתוכננים. בספר מושווית המציאות הלשונית העולה מן הקורפוס בתחומים הנזכרים לעברית כפי שרצו לעצבה מחיי הלשון וכפי שאכן נלמדה בבתי הספר באירופה. האקדמיה קיימה ערב עיון לציון צאתו לאור של הספר.

את הערב פתחה חברת האקדמיה פרופ' אורה שורצולד. היא ציינה כמה מן השאלות שהעלה שתיל בספרו: מדוע אומרים 'נתפֿס', 'לתפֿור', במקום 'נתפּס', 'לתפּור' בדומה ל'נשבּר', 'לספּור'? למה העיצור ח' אינו מתנהג כמו העיצורים הגרוניים האחרים – א', ה', ע'? כמה משקלי שם יש בעברית? מה הקשר בין שורשים שכתיביהם שונים, כגון 'אבה' ו'איווה'? למה איננו משתמשים בנתפעל בצורת 'נתרגש' למשל במשפט 'הוא התרגש על דמעות', אבל איננו נמנעים מ'נתרגשו עליו צרות רבות וגדולות'? האם המילים 'פה' ו'כאן' הן אכן מילים נרדפות? הדיון בספר נע בין העברית הכתובה ובין העברית הדבורה; בין התיאור ההיסטורי של העברית ובין התיאור הסינכנרוני של העברית בת זמננו; בין העברית הנורמטיבית – הרצויה על פי אמות מידה מסוימות – ובין העברית המתוארת כמות שהיא; בין הגישה המבנית, הסטרוקטורליסטית, לפי האסכולה שדגל בה רוזן, ובין גישות אחרות ועוד.

הרצאתו של ד"ר אליצור בר־אשר סיגל עסקה באחת הסוגיות שהספר מציג: כיצד חוקים פונולוגיים מתפקדים בתוך מסורת לשונית נוקשה, ומה ההבדל בין דיון פונולוגי עצמאי ובין דיון על "סטיות" מהתקן? ההנחה של בלשנים ומדקדקים היא שגם בפונולוגיה, כמו בשאר רובדי השפה, יש חוקים שהדוברים מממשים. הנורמה היא למעשה שעבוד למערכת חוקים שאינה מערכת החוקים שלנו. פעמים רבות קורה שהשפה המדוברת הולכת ומתרחקת מן הנורמה עד שנוצר מצב דיגלוטי או סוציולטי. התחום הדן בתופעות מעין אלו הוא הסוציולינגוויסטיקה, וההנחה היא שיש כמה מערכות דקדוק: האחת של שפת עילית והאחרת של שפת תחתית (כמו במודל של הערבית). המודל ששתיל מציע הוא שיש קבוצה של דוברים שמפנימה את הדקדוק הנורמטיבי, ואז מתהווה דקדוק של חריגה. זהו תחום מחקר חדש שיש לפתח אותו, ולשתיל נתונה זכות הראשונים.

הרצאתה של פרופ' יעל רשף "מ'היפה בנשים', ל'הילדה הכי יפה בגן'" עסקה בהתפתחות מבני הבעת ההפלגה בעברית חדשה, נושא הקרוב ללבו של נמרוד שתיל והוא נדון בשני פרקים בספר (ההרצאה מבוססת על מאמר שכתבה בחוברת המיוחדת של Journal of Jewish Languages  בעריכת עידית דורון).

הערב הסתיים בדברי תגובה של ד"ר נמרוד שתיל.