פרשת ויקהל – שְׂרָד ומִשְׂרָד

"אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן" (שמות לה, יט)

בעידן המודרני אנשים רבים עובדים במשרדים. את המילה מִשְׂרָד חידש אליעזר בן־יהודה בהשראת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד שבתיאור מלאכת המשכן. מה היו הבגדים הללו ומה הקשר בינם ובין המשרד?

לפי תרגום השבעים בגדי השרד הם בגדי שירות, וכך תרגם גם אונקלוס: "יָת לְבוּשֵׁי שִׁמּוּשָׁא" – 'את בגדי השימוש'. על פי הבנה זו בגדי השרד הם בגדי הכוהנים – בגדיהם של המשרתים בקודש. בעת החדשה הולידה הבנה זו את השימוש בצירוף 'בגדי שרד' לציון מדים, ומאוחר יותר החלה המילה שְׂרָד לשמש בצירופים כגון 'דירת שרד', 'מכונית שרד' – לציון רכוש שהועמד לשימושו של בעל תפקיד בשירות הציבור. על הבנה זו ביסס בן־יהודה את חידושו מִשְׂרָד: "ונוכל עוד לבנות מזה שם משרד, לאמר מקום השרד, והוא יהיה מכון [מכוון] ממש להמלה האנגלית אופיס, שהוא כמו בצרפתית ביורו, והוא בית הכתיבה, בית העבודה, בית ה'שרת' לאיזה דבר, לאיזו חברה" (האור, 3.4.1891).

אך לא הכול היו שבעי רצון מחידושו של בן־יהודה. בעיתון 'הצפירה' (11.4.1913) תקף ד"ר אברהם זרזובסקי את החידוש בטענה שהוא מבוסס על פירוש מוטעה של הכתובים. לאמיתו של דבר גם בן־יהודה עצמו לא חשב שזה בהכרח הפירוש האמיתי, ואולם הוא סבר שמכיוון שזה הפירוש הרווח אפשר לחדש על פיו: "תהיה כונת המלה הזאת באמת […] מה שהיתה, אנו, לצרכנו, נוכל לסמוך על הפרוש המקובל" (האור, שם).

כיצד אפוא פירשו אחרים את 'בגדי השרד'?

יש שקשרו זאת אל הפועל שָׁרַד, והסבירו שהכוונה לבגדים או לאריגים שנעשו משרידי החומרים היקרים ששימשו לעשיית המשכן, כגון תכלת וארגמן.

הבנה מקובלת יותר מוכרת מפירושיהם של רש"י ושל פרשנים אחרים ואף מן המחקר המודרני. רש"י כותב: "ואני אומר שהוא לשון ארמי כתרגום של קלעים… שהיו ארוגים במחט עשויים נקבים נקבים". לדעתו הכוונה למעשה רשת, ואת פירושו הוא מבסס על המילה סְרָדֵי שאונקלוס מתרגם בה את המילה העברית קְלָעִים. אחרים המצדדים בפירוש זה מסתמכים גם על המילה סְרִידָה המוכרת מספרות חז"ל במשמע רשת, מעשה סבכה.

לדעת רש"י ואחרים בגדי השרד אינם בגדי הכוהנים כלל, כי אם כיסויים לכלי המשכן. ואומנם בתיאור סדרי מסעות ישראל במדבר מתואר כיצד כיסו בבגדים את כלי הקודש לקראת היציאה לדרך: "וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת… וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר… וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ… וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן…" (במדבר ד, ז–יג).

 

כתבה תמר קציר.