העם החליט או העם החליטו – התאם לשמות קיבוציים

vaam hehlitבלשוננו היום רגילים להתאים את הפועל למין הדקדוקי של השם גם כאשר שם זה מציין קבוצה. אנחנו נוהגים לומר 'מועצת התלמידים פעלה', 'הקהל התכנס', 'הציבור יכריע', 'העם החליט' וכדומה. אך אין בהרגל זה כדי לפסול התאם לתוכן המגולם בשם הקיבוצי, היינו שימוש בפועל בצורת רבים.

דרך זו רווחת במקרא ובספרות חז"ל. למשל: "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ" (במדבר כב, ד); "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם" (במדבר לה, כה); "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיהו ט, א); "וְיָדְעוּ כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לְאֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם…" (ירמיהו מד, כח); "הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם" (איוב א, יד), "וירנו כל עם הארץ בתפלה לפני רחום" (משלי בן סירא ג, יט). ובלשון חז"ל: "זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה" (משנה שביעית י, ג); "מקובל אני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה" (ירושלמי שבת א, ד; ג, ע"ד). כמובן יש גם דוגמאות הפוכות, כגון "וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ח, ד); "צא וראה מה הציבור נוהג ונהוג" (ירושלמי פאה ז, ו; כ ע"ג). ויש ששתי הדרכים משמשות זו לצד זו: "וַיָּנֻסוּ אֲרָם וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל" (מלכים א כ, כ).

בדומה לכך נמצא במקורותינו שגם המילים 'כול' ו'רוב' – כשהן עומדות לעצמן ומכוונות לבני אדם, מתאימים להן את הפועל ברבים: "הכל כשרין לקרות את המגילה" (משנה מגילה ב, ד), "במקום שהרוב מכניסין לבתים מותר לוכל (=לאכול) ממנה עראי" (ירושלמי מעשרות ג, א). ובימינו יש שיאמרו 'הרוב מתנגד לקיצוץ' ויש שיאמרו על דרך המקורות 'הרוב מתנגדים לקיצוץ' – ואלה ואלה דבריהם תקניים.