בְּכִי תַּמְרוּרִים

'בכי מר', 'בכי גדול'

למשל: בכל שנה הלב נחמץ מבכי התמרורים בפתח הגן החדש, אף שברור לכולנו שלאחר לכתנו יסתער הפעוט המייבב על מכוניות הצעצוע ובסוף היום יבקש להישאר.

מקור הצירוף באחtamrurimד מפרקי הנחמה הידועים בתנ"ך – פרק לא בספר ירמיהו (הפטרת יום ב' של ראש השנה): "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ…. כֹּה אָמַר ה': מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (יד–טז).

המילה תַּמְרוּרִים גזורה מן השורש מר"ר ושקולה במשקל המילים תַּנְחוּמִים, תַּמְרוּקִים, תַּפְנוּקִים ועוד. 'בכי תמרורים' הוא בכי מר, בדומה לצירוף 'מירר בבכי' (על פי ישעיהו כב, ד). תמרורים כאלה אנו מוצאים אצל ירמיהו גם בצירוף מִסְפַּד תַּמְרוּרִים (ו, כו).

בכי התמרורים אינו קשור לתמרורים המוכרים לנו מן הדרכים, אף כי שניהם מופיעים באותה נבואה. כמה פסוקים לאחר דברי הנחמה לרחל המבכה על בניה אומר ירמיהו כך: "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים, שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ, שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה" (פסוק כ). צִיּוּנִים הם סימנים, סימני דרך, ומן התקבולת ברור שגם למילה תַּמְרוּרִים משמעות דומה. גיזרונה של המילה תמרורים במשמע זה אינו ודאי. אחת ההצעות הידועות מבקשת לקשור זאת לעץ התמר: רש"י פירש "תמרים קטנים נטועים לסימן בדרך" ורד"ק כתב "לשון גובה", כלומר ציוני דרך גבוהים הנראים למרחוק. עץ התמר הזקוף הוא סמל לגובה ככתוב "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר" (שיר השירים ז, ח), וממנו כנראה נולדה המילה תִּימָרָה (אצל חז"ל גם תִּימוֹרָה) בצירוף תִּימְרוֹת עָשָׁן (יואל ג, ג; שיר השירים ג, ו) – עמודי עשן המיתמרים כתמר. הפועל הִתַּמֵּר עצמו קשור גם הוא לענייננו, והוא מתועד לראשונה בשיר השירים רבה. בעברית החדשה הצטרף אליו שם התואר תָּמִיר – גבוה וזקוף.

לתמרורים הגבוהים של ירמיהו אין אח ורע בתנ"ך, אך כיום הם מוכרים לכולנו ומכוונים את התנועה בדרכים. לעומתם התמרורים המרירים נותרו לפלטה רק במטבע הלשון בכי תמרורים.