עָמַד בַּפֶּרֶץ

'הגן בתוקף', 'עמד על שלו ומנע אסון'

למשל: לולא אותו שכן אשר עמד בפרץ והרגיע את הרוחות, היה ודאי הוויכוח מתפתח לכדי קטטה אלימה.

amadבעקבות חטא העגל חשב ה' לכַלות את ישראל. משה השתדל בעבור העם והתחנן אל ה': "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ" (שמות לב, יב). ואומנם ה' התרצה: "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (פסוק יד).

חלק ניכר ממזמור קו בתהלים מדבר על חטאי ישראל והתנהגותם במדבר. גם חטא העגל נזכר, כמובן, ועימו מחשבתו של אלוהים להשמיד את העם. וכך מנסח זאת בעל המזמור: "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית" (פסוק כג).

פֶּרֶץ, כמו פִּרצה, הוא בראש ובראשונה מקום פרוץ בגדר שדרכו אפשר לחדור. הפֶּרֶץ יכול להמיט אסון על יושבי המקום, ומכאן השימוש במילה פֶּרֶץ גם במשמע 'פגיעה', 'אסון'. כך למשל במהלך מסעו של ארון האלוהים מבית אבינדב אשר בגבעה אל ירושלים המית ה' את עֻזָּה, מבני אבינדב, ודוד הצר על האסון: "וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב ו, ח).

מי שעומד בפרץ חוסם בגופו את הפרצה בגדר או בחומה ומונע כניסת אנשים לא רצויים ופגיעה בתושבים.

משה עמד בפרץ ומנע אסון. לא כך היה בימי יחזקאל, נביא הגולה. לפי תפיסת המקרא, גלות בבל באה על עם ישראל בשל חטאיו וחטאי ראשיו. אך בשונה מדור המדבר, לא נמצא אז מי שיעמוד בפרץ וימנע את האסון: "וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ, וְלֹא מָצָאתִי. וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי, בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים…" (יחזקאל כב, ל–לא).

גם היום עמידה בפרץ היא עמידה איתנה כנגד סכנה, אך יש המשתמשים בביטוי במשמעות שונה במקצת: העומד בפרץ מצליח לעמוד על שלו ולא להיסחף בזרם, ומי שאינו עומד בפרץ נסחף עם ההמון, למשל: 'האיש הנכבד לא עמד בפרץ והצטרף למחיאות הכפיים'.