פרשת ויגש – לשים עין

כולנו מכירים משפטים מעין 'שים עין על הילד', כלומר 'שמור על הילד', 'שים לב שלא יקרה לו דבר'.

הצירוף 'לשים עין על' רגיל בימינו בעיקר בלשון הדיבור, ואף יש מילונים המגדירים אותו לשון עגה. והנה אנו מוצאים אותו בפרשתנו בנאום הידוע של יהודה ליוסף. יהודה פותח את דבריו בפירוט השתלשלות העניינים – שאלתו של יוסף על משפחת האחים ודרישתו להביא אליו את בנימין: "אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר: הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח? וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן, וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ. וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ: הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו" (בראשית מד, כ–כא).

למילים "ואשימה עיני עליו" ניתנו שני פירושים עיקריים. לפי הסבר אחד, המובא למשל במדרש לקח טוב ובפירוש רבי אברהם אבן עזרא, המשמעות היא "אראה אותו". הסבר זה מבוסס על המשמע היסודי של המילה עַיִן – איבר הראייה. הוא גם מתאים להקשר: יוסף ביקש מן האחים שיורידו אליו את אחיהם הקטן כדי שייווכח בנכונות דבריהם: "וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ" (שם מב, כ), כלומר הוא רצה לראותו כהוכחה.

הסבר שני מבוסס על שימושו של הצירוף 'שם עין על' בִּכתובים אחרים מן המקרא. המקור הברור ביותר הוא ההוראה של נבוכדראצר (נבוכדנאצר) מלך בבל לנבוזראדן רב הטבחים על אודות הנביא ירמיהו: "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע" (ירמיהו לט, יב; וכן מ, ד; ויושם לב שכאן הביטוי ברבים: עיניים ולא עין). המשמעות העולה מכאן היא השגחה, ואומנם על פסוק זה מתבסס הרמב"ן בפירושו לבראשית: "נָדַר להם יוסף לחמול עליו ולשמרו".

משמעות קרובה של הביטוי היא מתן יחס מיוחד – אם לטובה כדברי ירמיהו "וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה וַהֲשִׁבֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת" (כד, ו) ואם לרעה כדברי עמוס "וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה" (ט, ד). שימוש זה של 'לשים עין' כמוהו כביטוי הקרוב 'לשים לב'.

עין היא סמל להשגחה גם במקומות נוספים בתנ"ך, למשל: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ…" (דברים יא, יב), "הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב" (תהלים לג, יח–יט).

בעברית בת ימינו מהדהדות שתי ההבנות של הכתוב מבראשית: כאשר שמים עין על משהו או על מישהו גם מתבוננים בו היטב וגם משגיחים עליו או מייחדים לו תשומת לב. אפשר לשים עין לטובה, כגון 'לשים עין על תינוק' ובלשון העגה 'שם עליה עין', ואפשר לשים עין לרעה (כמו "לשים מישהו על הכוונת"), כגון 'המורה שם עין על התלמיד השובב'.

כתבו רחל סליג ותמר קציר.