אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים

'אור חזק', 'שפע אור'

למשל: "כִּמְעַט פָּקְחָה אִמִּי עֵינֶיהָ הָעֲשֵׁשׁוֹת וָאֵרֶא: אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שָׁם יָהֵל, כִּי נָשְׁקָה הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן" (ח"נ ביאליק, "אמי, זכרונה לברכה").   

or shivat hayamimישעיהו הנביא נוזף בעם המבקש לחסות בצל מצרים מפּחד חילות אשור. לא ממצרים – הוא מנבא – תבוא הישועה לירושלים אלא מאת ה'. התמונה שמצייר ישעיהו לירושלים ביום התשועה היא של שפע: מים רבים ותבואה דשנה. וגם אור מיוחד, אור חזק במיוחד, יהיה ביום ההוא – הן מן הירח הן מן השמש: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" (ל, כו).

אור החמה יהיה אפוא חזק שבעתיים – כאור שבעת הימים. ומהו אור שבעת הימים? אפשר לפרש ולומר שאור השמש באותו היום יהיה חזק כאור של שבעה ימים ביחד. אך המדרש מציע פירוש אחר: "מאי [= מה היא] כאור שבעת הימים? כאור שבעת ימי בראשית" (פסיקתא מן הגניזה, פרסם אלכסנדר שייבר). לפי פירוש זה אין מדובר בסתם שבעה ימים אלא באור שהאיר בשבעת הימים הראשונים של העולם.

אוֹר הַגָּנוּז

צירוף אחר נקשר בוודאות לאור בראשית: אור הגנוז. וכך אנו קוראים בתלמוד הבבלי: "דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון היה אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין עמד וּגְנָזוֹ מהן […] ולמי גְּנָזוֹ? לצדיקים לעתיד לבוא" (חגיגה יב ע"א). על פי זה נגנז אור בראשית, והוא עתיד להיגלות לצדיקים בלבד.

תחילתו של הצירוף אור הגנוז בספר הזוהר ובספרות הקבלה, והוא משמש הרבה בחסידות. "אור הגנוז" הוא שמו של לקט סיפורים חסידיים שהוציא מרטין בובר, והוא גם שמו של יישוב בגליל. בעברית החדשה הצירוף משמש בכמה הֶגוונים: אור מיוחד (אור בראשית), אור פנימי או אור נסתר. הנה שתי דוגמאות מלשונם של סופרי מופת עבריים מתחילת המאה העשרים:

  • ח"נ ביאליק במאמרו "לכינוסה של האגדה העברית": "והיוצא מזה – שהאגדה כהויתה הולכת ונעשית כמין "אור הגנוז" ליחידי­­־סגולה בלבד, והעם בכללו אינו זוכה אלא לשבריריה המועטים, שמגיעים אליו על ידי צנורות עקלקלים שונים" (1908).
  • י"ח ברנר בתרגומו למחזה "מיכאל קרמר" מאת הסופר הגרמני גֶרהַרט האופּטמן: "ארנולד, עליך להלחם בעד הברכה הזאת. אתה רמזת על חיצוניותך (נוטל מסכת פני בטהובן). כן! ראה נא והבט אל המסכה הזאת. בן אלהים, גלה את אורך הגנוז! שמא חושב אתה, שהוא היה יפה־תואר?" (1911).