לְלֹא חַת, לִבְלִי חַת

'בלי פחד', 'שאין בו פחד'

למשל: רב החובל ניצב ללא חַת על סיפון האונייה בעת הסערה.

lelo het

השורש חת"ת מציין ביסודו ניתוץ ושבירה, כגון בתיאור האדמה הנשברת ומתפוררת לרגבים מרוב יובש: "בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ" (ירמיהו יד, ד). מן השורש הזה גם המילה מחיתה – הֶרֶס ואסון, ככתוב: "פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו, שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה" (תהלים פט, מא).

השורש חת"ת מציין גם שבירה מטפורית, ובפרט תחושה של פחד, כגון בביטוי "אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת" (דברים א, כא ועוד). זה גם משמעה של המילה חַת, כעולה מדברי אלוהים לנח ולבניו לאחר המבול: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ" (בראשית ט, ב).

הצירוף לִבְלִי חַת – או בגלגולו הנפוץ בימינו לְלֹא חַת – מקורו בסוף דברי ה' לאיוב, בתיאור הלווייתן "הֶעָשׂוּ [=העשוי] לִבְלִי חָת" (מא, כה). וכך מוסבר בפירוש המיוחס לרש"י: "העשוי בלי פחד ומחיתה, שאינו מתיירא מן הבריות".

גם כיום הצירוף 'עשוי לבלי חת' או 'עשוי ללא חת' משמש במשמע 'אמיץ' ו'גיבור', כגון 'הלוחמים עשויים לבלי חת'. הצירוף המקוצר 'לבלי חת' או 'ללא חת' משמש תואר הפועל, כגון 'לחם ללא חת', ולעיתים במעמד שם תואר כגון 'גיבור לבלי חת', 'לוחמת לבלי חת'.

לענייננו קשור גם הביטוי הפיל חיתָתו או הפיל חיתִיתו שמשמעו 'הטיל מוראו', 'הפחיד'. ביטוי זה נוצר כנראה בעת החדשה בעקבות ביטוי ותיק מספרות חז"ל: 'נפלה חיתיתו על'. את הכתוב "וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ" (קהלת יב, ה) חז"ל דורשים על אדם זקן ש"חיתיתה של דרך נפלה עליו" (ויקרא רבה, קהלת רבה ועוד), כלומר הדרך הפחידה אותו. הצורה חִתִּית ורעותה חִתָּה מקורן במקרא: "אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ" (יחזקאל כו, יז; ובצורת הנפרד – לב, כג), "וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם" (בראשית לה, ה).