בַּעֲלִיל

'בבירור', 'ללא ספק'

למשל:

  • פקודה בלתי חוקית בעליל.
  • ניכר בעליל שהוא משקר.

baalilאת הביטוי בשימושו המוכר לנו כיום ירשנו מן המשנה. בתקופת חז"ל היו חכמי הסנהדרין מקדשים את החודש – כלומר קובעים שמתחיל חודש חדש – על פי עדויות של אנשים שראו את הירח. ואף היו מחללים שבת לשם כך, ככתוב במשנה: "בין שנראָה [הירח] בעליל ובין שלא נראָה בעליל – מחללין עליו את השבת" (ראש השנה א, ה). חכמי התלמוד מסבירים כי בַּעֲלִיל פירושו 'גלוי', 'מפורסם', כלומר: הרואה את הלבנה בחידושה בין בבירור ובין במטושטש מבעד לעננים – מותר לו לחלל שבת כדי להגיע לסנהדרין להעיד על כך.

הֶקשר אחר שהביטוי משמש בו אצל חז"ל הוא מת שנמצא "בעליל של עיר" או "בעליל העיר" – כלומר בקרבה מובהקת לעיר מסוימת. על פי התוספתא (סוטה ט, א) למרות הקרבה הברורה הזאת מודדים את המרחק לכל הערים אשר סביבות החלל, כדי לקיים מצוות מדידה שנאמרה בתורה במקרה זה (דברים כא, א–ב).

התיעוד המוקדם ביותר של בַּעֲלִיל הוא בתהלים יב, ז: "אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת, כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם". חכמי התלמוד פירשו גם כאן 'גלוי', 'מפורסם', ואף ביקשו להוכיח מפסוק זה את משמע המילה במשנה. על פי הבנה זו "כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל" הוא כסף מבורר ומזוקק. ואולם המילה בַּעֲלִיל שבפסוק איננה מבוררת כלל: יש שראו בה הרחבה של בַּעַל, על דרך שַׁפְרִיר, סַגְרִיר, ופירשו שהכסף הוא כביכול הבעלים של הארץ בגלל חשיבותו. אחרים ראו בבי"ת מילת יחס, ואת המילה עֲלִיל שייכו לשורש על"י (עליון) או לשורש על"ל (אולי מלשון עשייה, כמו לעולל). ולפי התרגומים העתיקים עֲלִיל הוא כּוּר – התנור שצורפים בו את הכסף המזוקק.

כך או כך הפרשנות העולה מספרות חז"ל היא שהתקבלה לשימוש, ובימינו בַּעֲלִיל פירושו באופן מובהק, בצורה ברורה.