קְטַן אֱמוּנָה

'ספקן', 'רואה שחורות'

למשל: חבריי לעבודה תלו תקוות במנהל החדש, אבל אני – קטנת אמונה שכמותי – הערכתי שהמצב יישאר כשהיה, ולצערי לא התבדיתי.

ktan_2צורתו המקורית של הביטוי היא קְטַן אֲמָנָה. בספרות חז"ל אֲמָנָה היא השם המופשט הרגיל מן הפועל הֶאֱמִין במשמע 'בָּטַח', והכוונה לביטחון בקדוש ברוך הוא. במשנה נאמר כי משחרב בית המקדש "פסקו אנשי אמנה" (סוטה ט, יב), ומסביר רבי יצחק בתלמוד הבבלי: "אלו בני אדם שהן מאמינין בהקב"ה. דתניא, רבי אליעזר הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר 'מה אוכַל למחר?' אינו אלא מקטני אֲמָנָה" (סוטה מח ע"ב). אם כן 'אנשי אֲמָנָה' הם אנשים הבוטחים בקב"ה, ואילו 'קטני אֲמָנָה' (או 'מחוסרי אֲמָנָה' כמצוי במקומות אחרים) הם אלו שאינם בוטחים בו.

בימינו הביטוי מוכר יותר בגרסה 'קטן אֱמוּנָה'. גרסה זו יסודה בימי הביניים, אך עיקר תיעודהּ למן ספרות ההשכלה. השינוי בצורת הביטוי קשור לַהתפתחות שחלה במשמע המילה אֱמוּנָה: בתנ"ך ובספרות חז"ל אֱמוּנָה היא בעיקר נאמנות ויושר, ואילו למן ימי הביניים מילה זו נושאת בדרך כלל משמעות דתית של הכרה בקיום האל ובאמיתוּת דבריו. בעקבות שינוי זה נעשתה אֱמוּנָה מילה מרכזית ורווחת, והיא החלה לדחוק את רגלה של אֲמָנָה. ואומנם במדרשים מאוחרים ובדפוסים של ספרות חז"ל אפשר למצוא פה ושם את המילה אֱמוּנָה כנגד אֲמָנָה שבכתבי היד.

משקיבלה אֱמוּנָה את משמעה השכלי וההכרתי (לעומת המשמע המוסרי 'יושר', 'נאמנות' וכיו"ב), היא נעשתה נפוצה גם כשם מופשט של הֶאֱמִין במשמע 'חשב שהדבר אמת'. כך התאפשר בעת החדשה חילון הביטוי 'קטן אמונה' לציון אדם ספקן באופן כללי – לצד המשך שימושו בעולם הדתי לציון אדם שאינו בוטח באל.

נעיר כי בלשוננו היום אֲמָנָה היא בעיקר 'חוזה', 'הסכם'. גם את המשמע הזה ירשנו מלשון המקורות, כמצוי למשל בנחמיה י, א: "וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים, וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ". יש המסבירים כי אֲמָנָה פירושה ברית אמונים, ברית המבוססת על אמון ויושר. לפי דעת אחרת אֲמָנָה קשורה למשמע היסודי של השורש אמ"ן – תוקף ויציבות, ופירושה ברית איתנה, ברית בעלת תוקף.

עוד נעיר כי בנטיית הביטוי 'קטן אמנה' או 'קטן אמונה' השווא בקו"ף והפתח בטי"ת נשארים, ובנו"ן יש דגש: קְטַנַּת אמנה, קְטַנֵּי אמונה (ולא "קִטְנת־", "קִטְני־").