פרשת חיי שרה – על נערה ונער

בפרשת חיי שרה מזדמנת ההופעה הראשונה של המילה נַעֲרָה במקרא: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי" (בראשית כד, יד). הכתיב החסר "נַעֲרָ" חוזר בכל הופעותיה של המילה בחמשת חומשי התורה, למעט חריג אחד בפרשת כי תצא (דברים כב, יט). בשאר ספרי המקרא היא כתובה תמיד בה"א: "נַעֲרָה". הטבלה הבאה מסכמת את הנתונים:

נַעֲרָ נַעֲרָה
בתורה 21 1
בנביאים ובכתובים 23

העובדה המפתיעה הזאת מצטרפת לממצא דומה הנוגע לכתיבו של כינוי הנסתרת 'היא' במקרא. בתורה נכתב הכינוי בדרך כלל "הִוא", בווי"ו, למעט אחד עשר מקומות שהם כחמישה אחוזים בלבד מכלל הופעות הכינוי. לעומת זאת בנביאים ובכתובים אין למצוא "הִוא" אלא בשלושה מקומות, וגם במקרים היחידים האלה מדובר בתופעה של נוסח ולא בתופעה של כתיב, שכן בכולם ההקשר מאפשר בלא קושי את הקריאה החלופית 'הוּא'.

הִוא הִיא
בתורה 200 11
בנביאים ובכתובים (3) 278

ספרי המקרא הקדומים משמרים אפוא דרכי כתיב עתיקות, שלא ייחדו צורה נפרדת לזכר ולנקבה בשתי המילים האלה. סיבת הטשטוש בין המינים בכינוי הגוף לנסתר ולנסתרת אינה מחוורת כל צורכה, אבל לקיומה של צורת כתיב אחת לנער ולנערה הוצע טעם מתקבל על הדעת. מסתבר שבשחר ימיה של העברית שימשה המילה 'נער' לתיאור פרט צעיר כלשהו של מין האדם, מבלי לדקדק אם זכר הוא או נקבה. ההבדל החיצוני בין זכר צעיר לנקבה צעירה נראה לדוברים חסר חשיבות לעומת ההבדל שבין זכר ונקבה בוגרים ולכן לא הצדיק את סימונם במילים שונות, וכך אכן נוהגות שפות אחדות עד ימינו. וכדאי להזכיר שברבים משמות בעלי החיים במקרא משמשת אותה הצורה לזכר ולנקבה (להרחבה ראו כאן). רק בשלב מאוחר יותר של התפתחות הלשון העברית הוכרה נחיצותו של ביטוי דקדוקי להבדל בין 'נער' זכר ל'נער' נקבה, ושלב זה הוא המשתקף בכתיבם של ספרי הנביאים והכתובים ובמסורת הניקוד והקריאה בתורה.

כתב אריאל שוה.