הַכְּצַעֲקָתָהּ

'האומנם הדבר חמור כמו שנטען'

למשל:

"ריבוי התלונות מחייב את הממונים עליו לבדוק הכצעקתה"

ובשלילה: "כולנו חוששים משינויים, אבל אם תקראו את פרטי התכנית החדשה תיווכחו שלא כצעקתה, ואולי אפילו תמצאו בה כמה בשורות טובות"

 

haketzaakataעל פי המסופר בתנ"ך חטאו אנשי סדום ועמורה חטאים גדולים וכבדים: "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד" (בראשית יח, כ). אלוהים החליט להביא עליהם חורבן נורא ומוחלט, אך קודם לכן ביקש לוודא שאכן מגיע להם עונש כה חמור: "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה, וְאִם לֹא – אֵדָעָה" (שם כא). מפרשים כי "צעקתה" של סדום היא צעקת העשוקים שבקרבה, וככל הנראה יש לקרוא זאת כך: האומנם מעשיהם של אנשי סדום קשים כמו שעולה מצעקת העשוקים שבקרבה? אם כן – אביא עליהם כליה ("כָּלָה"), ואם לא – אדע מה ראוי לעשות ("אֵדָעָה").

בספרות הרבנית, ובייחוד בספרות השו"ת (שאלות ותשובות בהלכה), פסוקים אלו משובצים לעיתים בתיאור בירור שנעשה בעניין חמור כלשהו. למשל: "וצעקה [האישה שסופר עליה קודם] במר נפשה ובכה תבכה… וארדה לראות ולחקור הכצעקתה הבא אלי עשתה" (שו"ת אמונת שמואל, המאה הי"ז). גם בעיתונות העברית שימשו תחילה שיבוצים מעין אלו, למשל: "מכל אלה נראה לדעת כי לא כצעקתה הבאה עליו עשה, ואשרי מי שחושדים אותו ואין בו" (המגיד, 11 במאי 1859).

לימים נתקצר השיבוץ המקראי, ו"הכצעקתה" כשהיא לעצמה מקפלת בתוכה את העניין כולו.

יש המרחיקים לכת ונוקטים את מטבע הלשון הזה בהקשרים חיוביים, כגון 'חבר המליץ לנו בחום על המסעדה, ובארוחה הבאה הזדרזנו לבדוק הכצעקתה'. שימוש זה אינו עולה בקנה אחד לא עם הסיפור המקראי ולא עם מושג הצעקה שהוא ביטוי לכאב וסבל.

מטבע הלשון 'הכצעקתה' נפתח בה' השאלה. ניקודה הרגיל של ה"א זו הוא חטף פתח: הֲתֵדַע. ואולם בתנאים מסוימים מוצאים ניקודים אחרים: (א) לפני שווא או אחת מאותיות אהח"ע ניקודה פתח: הַשְׁמַעְתֶּם, הַאִם. (ב) לפני גרונית בקמץ ניקודה סגול: הֶהָיִית. באות שוואית לפעמים יש דגש אחרי ה"א השאלה, כגון "הַכְּצַעֲקָתָהּ", "הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים" (במדבר יג, יט); ולעיתים אין דגש, כגון "הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ?" (בראשית כז, לח).