פרשת לך לך – 'את' במשמע 'עם'

"וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים" (בראשית יג, ה)

המילה 'את' היא אחת המילים השכיחות ביותר בעברית. כידוע היא באה לפני מושא ישיר מיודע, כגון 'קראתי את הספר', 'מכרנו את הדירה' – כמו שאפשר לראות כבר בפסוק הראשון בתנ"ך: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א).

אך לצד 'את' בתפקיד זה יש בלשוננו 'את' אחרת הנבדלת ממנה הן במוצאה הן במשמעה. בפרשתנו נאמר: "וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים". במשפט זה אין מושא ישיר, וממילא 'את' כאן לא יכולה להיות המילית הבאה לפני מושא ישיר. לפנינו אפוא 'את' אחרת – מילת יחס שמשמעה 'עִם': לוט ההולך עם אברם. כך גם בפסוקים אלו: "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן" (בראשית לז, ב), "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" (שמות ב, כא), "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו" (שופטים א, יז) ועוד רבים. גם היום 'את' במשמע 'עם' משמשת בלשוננו – אך רק בצורות הנוטות אִתִּי, אִתָּם, אִתָּנוּ וכיוצא בהן.

בתנ"ך רגילות שתי מילות היחס – 'את' ו'עם', והן עשויות להתחלף זו בזו. למשל: "וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא יֵלֵךְ עִמָּךְ הוּא לֹא יֵלֵךְ" (שופטים ז, ד). בספרות חז"ל גברה ידה של מילת היחס 'עִם' כבארמית, ואילו בלשוננו היום יש היערכות מעניינת של השתיים: בנפרד רגילה 'עִם' כבלשון חז"ל, ואילו בנטיות מושלת בכיפה 'את' המקראית: 'דיברתי עם המנהלת' לעומת 'דיברתי אתך' (ובמשלב גבוה יותר גם 'דיברתי עמך').

נעיר כי בשמות של חנויות או חֲבָרוֹת נוקטים לעתים את המבנה 'כהן את לוי' וכדומה. מבנה זה הוא הכלאה בין 'את' במשמע 'עם' ובין המבנה המקביל בלטינית – ומכאן גם בצרפתית, שבו משמשת מילת הקישור et שמשמעה 'וְ', 'וגם' (המילה הלטינית מוכרת מן הצירוף  et al המשמש באנגלית במשמע 'ואחרים' ברישום ביבליוגרפי). ואולם נשים לב כי בעברית המבנה המקביל 'כהן עם לוי' איננו רגיל כלל בהקשרים אלו, ועדיף אפוא לנקוט את המבנה המתבקש 'כהן ולוי'.