Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

בכיר ובחיר

בעת העתיקה זכה הבן הבכור למעמד מיוחד – הבן ולא הבת. אין פלא אפוא שבתנ"ך יש לבן הראשון ולבת הראשונה מילים נפרדות: הבן הוא בְּכוֹר אך הבת בְּכִירָה, כמו בדברי לבן ליעקב: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כט, כו). בספרות חז"ל החלה לשמש הצורה בכורה הגזורה ישירות מן בכור, והיא הרגילה גם בימינו. כך התפנתה הצורה העתיקה בְּכִירָה לקבל משמע חדש, ונוצר ממנה שם התואר בָּכִיר: אדם בעל דרגה גבוהה או בעל ותק רב, ההפך מזוטר. שם תואר זה חודש בוועדת הקבע למונחי צבא של צבא ההגנה לישראל בהשתתפות נציגי ועד הלשון העברית, והוא נכלל במילון למונחי צבא שיצא לאור בשנת 1951.

לעומת שם התואר בכיר המציין דרגה או מעמד, שם התואר בָּחִיר מציין טיב ואיכות – בדומה לשם התואר מובחר. למשל: 'בחירי השחקנים בארץ', 'בחיר תלמידיו של הגאון'. המילה בחיר מוכרת במשמעות זו בספרות העברית החדשה לפחות מראשית המאה התשע־עשרה. למשל: "וכבר מצאו דברי חן בעיני בחיר המשוררים" (משה מנדלסון, מציאת הארץ החדשה, 1807), "ובחירי בניו הלכו בדרכו והוסיפו גם כן הרבה משלהם" (מנדל לפין, חשבון הנפש, 1808). המשמעות המקורית של בחיר היא 'נבחר': "בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו" (תהלים קה, ו), "מֹשֶׁה בְחִירוֹ" (תהלים קו, כג), "שָׁאוּל בְּחִיר ה'" (שמואל ב כא, ו), ומשמעות זו מוכרת עד היום בצירוף 'בחיר לבה'.