תפל וטפל

תָּפֵל בתי"ו פירושו חסר מלח וחסר טעם, ככתוב "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח, אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת" (איוב ו, ו), ובימינו 'מָרָק תפל', 'מאכלים תפלים'. מכאן המונח 'התפלת מים': הפרדתם מן המלחים המצויים בהם לשם עשייתם ראויים להשקיה ולעיתים אף לשתייה. כבר במקרא תָּפֵל הוא גם דבר חסר משמעות, דְּבר הבל, למשל: "נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל" (איכה ב, יד), ובימינו 'בדיחות תפלות', 'חיים תפלים'. משמעות דומה יש למילים תִּפְלָה (מן המקרא), תִּפְלוּת (מלשון חז"ל) ותֶפֶל (מן העברית החדשה). את השורש תפ"ל מקובל לקשור למילה הערבית תֻפְל (تُفْل) שפירושה 'רוק', 'ריר'.

טָפֵל בטי"ת פירושו נספח וצדדי, כמוכר מן הצמד 'עיקר וטפל'. שם התואר טָפֵל קשור אל הפועל טָפַל שמשמעו 'הדביק'. במקרא יש שימוש בפועל במשמעות מושאלת: "טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים" (תהלים קיט, סט), ודווקא בלשון חז"ל רגילה המשמעות הראשונית, המוחשית: "מיחם שטְפָלוֹ בחֵמָר ובחרשׂית" (משנה כלים ג, ז). מן המשמעות של הדבקה התפתחה המשמעות של דבר נספח, נלווה, ומכאן – נוסף על שם התואר טָפֵל – גם נִטְפַּל וטַפִּיל (יצור החי על יצור אחר וניזון ממנו).

בלשון המקורות יש לעיתים חילופים בין תָּפֵל לטָפֵל. חילוף כזה יש לדעת רבים כבר בספר יחזקאל בדבריו נגד נביאי השקר כגון "וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל" (יג, י), שכן פעולת הטיוח מתקשרת להדבקה ולציפוי – המשמעות של טָפֵל בטי"ת.[1] חילוף הפוך מצאנו בדפוסי המשנה: שם נזכרים דגים "טפלין" לעומת דגים "מלוחין" (נדרים ו, ד; אך בכתבי היד 'תפלים' או 'תפילין'), ובתלמוד הירושלמי: "דג טהור טפל שכבשו עם דג טמא מליח אסור" (י, ח; מז ע"ב). בלשון ימי הביניים ובספרות החדשה אפשר למצוא שימושים של טָפֵל בהקשר של דברי הבל, ופה ושם אף אפשר למצוא את הכתיב "עיקר ותפל".

ואולם לרוב נשמרת ההבחנה בין תפל במשמעות חסר מלח וטעם ובין טפל במשמעות ההפך מעיקר, וראוי בהחלט לשמור על ההבחנה הזאת גם בלשון ימינו.

אמונה טפלה או אמונה תפלה?

במאגרי המילון ההיסטורי של האקדמיה ובמקורות נוספים אפשר לראות בבירור כי הצירוף המקורי הוא אמונה טפלה (בטי"ת). הצירוף מתועד כנראה לראשונה בספר "מורה נבוכי הזמן" (1851) מאת המשכיל ר' נחמן קרוכמל, ואומנם מייחסים לו את חידוש הביטוי. קרוכמל עצמו הביא בסוגריים לצד הצירוף את המילה הגרמנית Aberglaube, ואפשר שזו אף ניצבה בתודעתו ברקע חידושו.

Glaube היא 'אמונה', אך הרכיב aber איננו ברור. הסבר אחד קושר אותו ליסוד הגרמני ab המציין בין השאר שלילה, ולפי זה הכוונה לאמונה לא טובה, לא נכונה. אך היו שראו ברכיב הזה צורת משנה של ober או über במשמע 'מעל', 'מעֵבר' – כלומר אמונה הסוטה מן האמונה הנכונה ואיננה חלק ממנה. נראה כי הבנה זו של הביטוי היא שהביאה את קרוכמל לגרסה העברית אמונה טפלה.

כעבור זמן קצר נוצרה הגרסה התאומה אמונה תפלה (בתי"ו). גרסה זו סבירה מאוד, שהרי מדובר באמונת הבל, אמונה שאין בה ממש.

מכיוון שלשתי הגרסאות יש הצדקה, קשה להעדיף אחת מהן; ואכן במילונים מובאים שני הכתיבים: אמונה טפלה, אמונה תפלה.

____________________

[1] לדעת אחרים מדובר במשמע הרגיל של תָּפֵל – חסר טעם, ובהשאלה נפסד וגרוע, כמו שעולה מפסוק אחר ביחזקאל: "וּנְבִיאֶיהָ טָחוּ לָהֶם תָּפֵל חֹזִים שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב" (כב, כח).