הסטה והסתה
להסיט בטי”ת פירושו להזיז, להפנות לכיוון אחר: להסיט את הווילון, להסיט את הדיון, להסיט את תשומת הלב. הפועל הסיט (משורש סו”ט) מורש לנו מלשון חז”ל, והוא קשור אל הפועל סָטָה (משורש סט”י) שמשמעו ‘סר מן הדרך’.
להסית בתי”ו פירושו לשדל לעשיית מעשה: “וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה” (יהושע טו, יח). כבר בתנ”ך ההסתה היא בעיקר למעשה שלילי, למשל: “רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה’ אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ” (מלכים א כא, כה). שימוש דומה קיים גם בלשון ימינו, כגון ‘אחי הסית אותי לברוח מהבית’. בלשון ההלכה מסית הוא כינוי לאדם ששידל אדם אחר לעבוד עבודה זרה, ככתוב: “כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ” (דברים יג, ז).
משמעות שונה מעט של להסית היא להמריד נגד מישהו, לעורר שנאה כלפיו וכדומה. כבר בתנ”ך אפשר למצוא שימוש קרוב לזה, למשל בכתוב: “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל הַשָּׂטָן: הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ… וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם” (איוב ב, ג), וכיום זהו השימוש העיקרי של הפועל.
מלבד הזהות הצלילית, ייתכן כי הבלבול בין הסטה להסתה נובע מן השימוש הרווח בפועל סָטָה בביטוי הציורי ‘סטה מדרך הישר’, שכן לעיתים קרובות הסטייה מדרך הישר נובעת מהיגררות למעשים רעים – כלומר מהסתה למעשים כאלה.
