אמצו ביטוי לפסח: כבולעו כך פולטו, שאור שבעיסה, בחור כהלכה, גמר עליו את ההלל

כבולעו כך פולטו

לפי ההלכה הכשרת כלים מבוססת על העיקרון "כבולעו כך פולטו": אם השתמשו בכלי מסוים למאכל אסור, מכשירים אותו באותה הדרך שבה "נבלע" בו האיסור. כך גם מכשירים כלים לפסח: למשל, כלי שבישלו בו חמץ מכשירים באמצעות מים רותחים ("הגעלה"), כלי שאפו בו חמץ מעבירים באש ("ליבון") וכדומה.

כיום יש המשתמשים בביטוי לתיאור אדם הממהר לשכוח את תלמודו: כבולעו, כלומר כאשר הוא קולט דבר – כך פולטו, כלומר מיד הוא שוכח אותו.

שאור שבעיסה

בציווי על חג המצות נאמר: "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ" (שמות יג, ז).

שְׂאוֹר הוא חתיכה של בצק חמוץ המתפיחה את העיסה לפני האפייה והופכת אותה לחמץ. בהשאלה 'שאור שבעיסה' הוא יסוד ושורש, דבר ממריץ ומעורר. במימרה ידועה של חז"ל הביטוי הזה משמש כינוי ליצר הרע – כנראה על שום כוחו בהכוונת פעולותיו של האדם: "רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך. ומי מעכב? השאור שבעיסה" (בבלי ברכות יז ע"א). מכאן התגלגל הביטוי לציון גורם שלילי המעכב או מתסיס לרעה.

בימינו רווח השימוש בביטוי לחיוב – החלק המובחר של הדבר והרוח החיה שבו. את השימוש הזה מצאנו בעיקר למן סוף המאה ה־19, לצד השימוש השלילי שרווח אז הרבה יותר. רוב ההקשרים החיוביים נוגעים לתנועה הציונית ולהתעורורת הלאומית, ואפשר שהשימוש בביטוי בהקשר הזה קשור לציוריות הרבה שלו. מכל מקום גם לשימוש החיובי יש יסוד בספרות חז"ל: "אמר ר' יהושע בן לוי גדול הוא השלום, שהשלום לארץ כשאור לעיסה. אלמלא שנתן הקב"ה שלום בארץ היתה החרב והחיה משכלת את הארץ" (דרך ארץ זוטא).

בחור כהלכה

על אדם הגון או על אדם שאפשר לסמוך עליו אומרים לעתים שהוא "בחור כהלכה". מקורו של הכינוי הזה בפיוט "אדיר במלוכה" הנאמר בליל הסדר, אך שם אין הוא מוסב על אדם אלא על אלוהים. 'בָּחוּר' פירושו טוב ומובחר, ו'כהלכה' פירושו כראוי, כיאות. השימוש בביטוי 'כהלכה' בפיוט הזה נעשה לצורך החרוז עם המילה 'מלוכה'. חריזה זו חוזרת לאורך כל הפיוט המסודר בסדר האל"ף־בי"ת: "אדיר במלוכה / בחור כהלכה… דגול במלוכה / הדור כהלכה… זכאי במלוכה / חסין כהלכה…".

גמר עליו את ההלל

הביטוי "לגמור את ההלל" משמש בלשון ההלכתית לציון אמירת "הלל שלם", כלומר כל פרקי ההלל (תהלים קיג–קיח) לעומת "חצי הלל" – שבו מושמטים חלק מן הפרקים.

בהקשר של ליל הסדר נאמר במשנה במסכת פסחים "רביעי – גומר עליו את ההלל". כאן הכוונה היא אחרת: 'רביעי' פירושו 'כוס רביעי' (בלשון חז"ל המילה 'כוס' היא ממין זכר), והכוונה היא שמוזגים את הכוס הרביעית ואז מסיימים את אמירת ההלל שחלקו הראשון נאמר לפני הסעודה.

בעברית החדשה קיבל הביטוי 'גמר עליו את ההלל' משמעות חדשה: 'הפליג בשבחו', 'שיבח אותו מאוד'.

 

חלק מן הכתוב כאן מבוסס על מאמרו של אפרים הלבני "שימוש מטאפורי במונח הלכתי", מים מדליָו 25–26 (תשע"ד–תשע"ה), עמ' 133–158.

 

עוד על ביטויים מן ההגדה של פסח: