תמונה של אליהו ספיר

אליהו ספיר

כ"ט בסיוון תרכ"ט – ח' באלול תרע"א (1869–1911)

  • חבר ועד הלשון מתרס"ד (1904)

אליהו ספיר נולד בירושלים, ולמד במוסדות תורניים. בבית הספר של חברת "כל ישראל חברים" למד ערבית מפי דוד ילין, וצרפתית וגרמנית למד ממורים פרטיים. לאחר נישואיו עבר לפתח תקווה ושם עסק בחקלאות.

ידיעותיו בערבית ובטורקית הביאו לפתחו ערבים כפריים שנעזרו בו בהבנת מסמכים רשמיים. הוא ביצע את כל הפעולות המשפטיות למען המושבה, כמו רישום הנולדים והנפטרים. לספיר היה ידע נרחב בחוקי המסים, הקרקעות והירושות בארץ. הוא עבד ב"חברה היהודית להתיישבות" (יק"א) ועסק בסידור תעודות הקניין וקביעת גבולות היישוב סג'רה (אילניה), היה פעיל בגאולת קרקעות וברכישתן ובהן רכישת אדמת הטכניון בחיפה. ב־1904 התמנה למנהל סניף ירושלים של בנק אנגלו־פלשתינה ובהמשך לסגנו של מנהל הבנק בארץ ישראל ולמנהל הסניף ביפו.

מ־1887 לימד בבית הספר בפתח תקווה, תחילה ערבית ולאחר מכן גם עברית. היה מחלוצי שיטת ההוראה "עברית בעברית". במסגרת זו ניסה להחיות מונחים רבים בעברית כדי שישמשו את התלמידים בלימודיהם. שיטתו לא מצאה חן בעיני ההורים ולכן נאלץ לעזוב את בית הספר. התעניין מאוד בטבע הארץ ישראלי, ועמל להנחלת ידיעת הארץ לתלמידיו. פרסם מאמרים רבים ובהם "הרחבת שפתנו והערבית" ו"השנאה לישראל בספרות הערבית".

מפרסומיו: הארץ (1911); ארץ ישראל וסוריה (תרגום, 1911); "צמחי ארץ־ישראל עפ"י רשימת דֶנסמר ופרופ' דלמן" בכתב העת החנוך (1911); קובץ מכתבי אליהו ספיר (1913); מפת קיר עברית של ישראל.

bibliography-icon לקריאה נוספת

הספד שנשא מאיר דיזנגוף לזכרו של אליהו ספיר, מתוך כתב העת 'החנוך: עתון פדגוגי למורים ולהורים' (בהוצאת "אגדת המורים בא"י"), כרך ב, תרע"א-תרע"ב