אהרן קמינקא
כ' באייר תרכ"ו – כ"ד באדר תש"י (1866–1950)
- חבר ועד הלשון מתרצ"ט (1939)
- חבר בוועדה למונחי כלכלה ובוועדה ללשון העיתונות
הרב ד"ר אהרן קמינקא נולד בברדיצ'ב (כיום באוקראינה). בנעוריו למד בברלין בישיבת הרב הילדסהיימר ובמכינה של בית המדרש לרבנים. בהמשך למד באוניברסיטת ברלין וב־1888 עבר לפריס לשנה ולמד בסורבון. עם חזרתו לברלין למד בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל, הוסמך לרבנות וקיבל תואר דוקטור (1893). שימש ברבנות בפרנקפורט, בפראג ובאוסייק (אֵסֶג בסלבוניה, כיום בקרואטיה). ב־1900 עבר לווינה, היה מזכיר "אליאנץ" (אגודת סיוע של יהודי אוסטרייה), לימד בבתי ספר תיכוניים, בבית המדרש ובמוסד לחכמת ישראל על שם הרמב"ם שהקים.
קמינקא היה פעיל באגודת "חובבי ציון" בברלין, השתתף בקונגרס הציוני הראשון (1897) ואף הרצה בו, אך אחר כך התרחק מפעילות בשל חילוקי דעות עם הרצל. הוא ביקר בארץ לראשונה ב־1912 ופרסם ספר על מסעו זה, ולאחר מכן ביקר בארץ עוד שלוש פעמים. עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1938, אחרי שחרורו מכלא הגסטפו.
מגיל צעיר תרגם לעברית יצירות קלסיות, פרסם שירים, כתב מאמרים בעיתונות העברית ופרסם מחקרים רבים במדעי היהדות ובחקר המקרא בספרים ובכתבי עת בעברית ובלשונות אירופה.
מפרסומיו: שירים – אספת שירים (1888), צהריים (1909), רזי עולם (1927); תחכמוני לאלחריזי (1899); מחקרים במקרא ובתלמוד ובספרות הרבנית (1938–1951); מדוע דרך רשעים צלחה? (1941); שבר בית אחאב (1941), כתבי בקורת היסטורית: מאמרים נבחרים (1944); פירוש הגיוני לספר איוב (1949); על הנפש של אריסטוטלס (תרגום, 1949).
