רוח חרישית

harishitמילים וצירופים רבים בעברית בת זמננו לקוחים מן המקורות, אך לא תמיד אפשר לדעת אם משמעם כיום זהה או אפילו קרוב למשמעם המקורי. דוגמה יפה לכך היא הצירוף 'רוח חרישית'.

בספר יונה מסופר: "וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית, וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף…" (ד, ח). הקוראים בני זמננו מְשווים ודאי לנגד עיניהם רוח קלילה ושקטה – כמשמע הצירוף 'רוח חרישית' בתחזיות מזג האוויר. אך משמעו המקורי של שם התואר חרישי איננו ברור כלל ועיקר: זו מילה יחידאית בתנ"ך, וההקשר אינו חד־משמעי.[1]

בסוף ימי הבית השני אנחנו מוצאים שימוש במילה במגילות מדבר יהודה בתוך תיאור ציורי של אדם שכל איברי גופו סובלים מן הרוע: "ועצמַי יתפרדו ותכמי [ואיבריי] עלו כאוניה בזעף חרישית" (מגילת ההודיות). המילה 'זעף' (כאן בנקבה) מציינת 'רוח סערה'. סביר ששם התואר 'חרישי' בא להגביר את עצמת הרוח, ואם כן פירושו 'חזק', 'עז'. 

הבנה אחרת של המילה עולה מתרגומי המקרא הקדומים, ובהם השבעים, הפשיטתא והוולגטה. אלה תרגמו את חרישית בשמות תואר שמשמעם 'חם', 'מהביל', 'שורף' וכדומה. ואולם ייתכן מאוד שתרגום זה מבוסס על ההקשר: הרוח בפסוק היא 'רוח קדים', כלומר רוח מזרחית, ומיד אחריה "וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ".

בתקופת התלמוד המילה חרישית כבר לא הייתה מובנת, כפי שמעידה שאלתם של חכמים "מאי חרישית?" (בבלי גיטין לא ע"ב). בתשובה לשאלה זו מובאים שני הסברים:

ההסבר הראשון מובא בשם רב יהודה: "בשעה שמנשבת עושה תלמים תלמים בים". לפי הסבר זה 'רוח חרישית' קשורה לחָרִישׁ: רוח החורשת את הים ועושה בו תלמים. נראה אפוא שהכוונה לרוח חזקה. גם יונה אבן ג'נאח, מגדולי המדקדקים בימי הביניים, התבסס בהסברו על הקשר לחָרִישׁ, אך בדרך אחרת: "שניחס [שנייחס] אותה אל הפרק אשר יהיה בו החריש והוא פרק קר ויבש, והיתה הרוח ההיא קרה ויבשה והוסיפה בנזקו" – כלומר רוח האופיינית לתקופת החריש.

ההסבר השני מובא בשם רבה: "בשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה". המילה חרישית נקשרת כאן לשורש חר"ש במשמע 'שקט', 'שתיקה', כמו בפועל הֶחֱרִישׁ (=השתתק). קשה לדעת מה טיבה של הרוח לפי הסבר זה. לדעת רש"י הכוונה לרוח חמה מאוד המבטלת את צינת הרוחות האחרות, ומן הסתם פירש כך על סמך ההקשר של המילה בפסוק.

כמה מפרשני ימי הביניים נותנים הסבר אחר למילה. אבן עזרא כותב: "אמר רבי מרינוס [הוא אבן ג'נאח] שהיתה חזקה ומשמעת שאון עד שתחרשנה האזנים" (ותינתן הדעת שפירוש זה שונה ממה שכתב אבן ג'נאח בספר השרשים שלו כמובא לעיל). כך גם רד"ק: "חזקה, שנעשו בני אדם כחרשים בנשיבתה". ההבנה שמדובר ברוח חזקה עולה ממקורות נוספים, למשל בפיוט מאת יוסף בן אביתור ממשוררי ספרד (המאה ה־11): "ברוך כוננה בהרים ובקעות וימים ונהרות ברק ורעם ואש ורוח חרישית".

ומניין המשמע הרגיל כיום, 'רוח חלשה'? גם הבנה זו של חרישי מבוססת על השורש חר"ש במשמע 'שקט'. הסבר זה של 'רוח חרישית' מצוי כנראה לראשונה בתרגום יונתן: "רוח קדומה שתיקא".[2]

בעברית החדשה נעשה המשמע 'שקט' ו'חלש' המשמע העיקרי של חרישי, כפי שמעיד בן־יהודה במילונו: "ורוב שמושו בספרות המאוחרת במשמעות שקט ומנוחה". ואכן זה השימוש הרגיל בספרות ההשכלה, למשל: "ועל פניה שוררה תוגה־חֲרִישִׁית, לא נאנחה ולא השמיעה קולה" (מנדלי מוכר ספרים, למדו היטב, 1862); "אבל לא רתיחה סוערת אלא חרישית" (מ"ל ליליינבלום, עולם התהו, 1873). בלשון המשכילים אף מצוי הצירוף "האוקיינוס החרישי" – הלוא הוא האוקיינוס השקט.[3]

בימינו גבר השקט על הרעש וההמולה, והמשמע 'שקט', 'חלש' הוא החי בלשוננו. לפי ההגדרה המטאורולוגית 'רוח חרישית' (באנגלית light breeze) היא הדרגה השלישית בעצמת הרוחות (הראשונה היא 'דממה'). מהירותה 5 עד 9 קמ"ש, "מורגשת על עור חשוף ומניעה עלים קלות". המונח 'רוח חרישית' כלול במונחי המטאורולוגיה של האקדמיה ללשון העברית.[4]

____________________________

[1] במחקר המודרני היו שהציעו לתקן את 'רוח חרישית' – אם ל'רוח חריפית' מלשון חריפות, כלומר רוח עזה וחזקה, ואם ל'רוח חרירית' מן השורש חר"ר המציין שריפה ובערה, ומכאן יובש וחום (כמו גרוני ניחר).
[2] הבנה זו של המילה חרישי עולה גם מתרגום איטלקי בן המאה ה־17, וכך נתפרשה המילה ב'אוצר השרשים' מאת יהודה ליב בן־זאב (1816). גם ב'אוצר השרשים הכללי' מאת יצחק בן דוד זיבנברגר (1847) מובא ההסבר הזה, אך עמו גם ההסבר המנוגד: "רוח צח המנשב בנחת, וי"מ [ויש מפרשים] להפך, כי ממנה תתחרש אזן שומע".
[3] שימוש בשם התואר 'חרישי' באותה התקופה במשמעות המנוגדת של 'חזק ומחריש אוזניים' יש למשל ב'אהבת ציון' לאברהם מאפו (1853): "מה נעים קול מרכבות בראשי ההרים; כשאון חרישי שואן ירעשון וישתקשקון אפניהם, ויהמו גלגליהם ממרחק".
[4] במילון למונחי המוסיקה משנת תשט"ו נקבע חֶרֶשׁ; חֲרִישִׁי תמורת פְּיָאנוֹ (באנגלית low, soft).