Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

ישראל אברהם רבין

ה' במרחשוון תרמ"ג – כ"ד באלול תשי"א (1882–1951)

  • חבר ועד הלשון בשנת תר"ע (1910) ומתרצ"ד (1934) ואילך
  • סגן יושב ראש הוועדה המרכזית למונחי הטכניקה בחיפה; השתתף בעבודת הוועדות למונחי טכניקה, טלפונאות, הידראוליקה וכבאות; חבר הוועדה לכללי הכתיב

הרב ד"ר ישראל אברהם רבין נולד בפרוסקורוב שברוסיה למשפחת רבנים. קיבל חינוך מסורתי ואחר המשיך ללימודי דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת ברן.

רבין עלה לארץ ב־1909, והיה מורה בבית המדרש למורים של חברת "עזרה" בירושלים. ב־1911 נסע לאודסה כדי לעמוד בראש הישיבה הגדולה של חיים טשרנוביץ. ב־1919 עבר לגרמניה, ולימד שם בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובשתי אוניברסיאות. ב־1935, לאחר עליית השלטון הנאצי, חזר לארץ וקבע את מושבו בחיפה, שם ניהל את בית הספר "נצח ישראל". היה ממנהיגיה המובהקים של תנועת "המזרחי".

מפרסומיו: מכילתא דרבי ישמעאל (השלים את העריכה לאחר מותו של שאול הורוביץ, 1931).