יוסף בר”ן מיוחס
א' בשבט תרכ"ח – כ"ב באלול תש"ב (1868–1942)
- חבר ועד הלשון מתרס”ד (1904)
- חבר בוועדות למונחי מטבח, למונחי דקדוק, למונחי כינור, למונחי גידול צאן ולמונחי רפואה.
יוסף מיוחס נולד בירושלים, בן למשפחת רבנים. למד תורה במוסדות החינוך של העדה הספרדית בירושלים ולימודים כלליים בבית הספר של חברת “כל ישראל חברים”. נשא לאישה את מרגלית, בתו של י”מ פינס (1890), והנהיג בביתו דיבור בעברית בדרכו של אליעזר בן־יהודה.
מיוחס לימד עברית, ערבית וצרפתית בבתי ספר בירושלים, ניהל את בית הספר לבנים שברשת החינוך הכללי ולימד ערבית בבית המדרש למורים. כתב מאמרים רבים בענייני חינוך ופרסם ספרים על ספרות ופולקלור יהודי־ערבי, כמו “מעשיות עם לבני קדם” (1938), פרסם מאמרים בעיתונות העברית בירושלים ובגולה.
מיוחס היה פעיל מרכזי בעדה הספרדית, היה ממייסדי הלשכה הירושלמית של ארגון “בני ברית” (1888) וממקימי שכונת שערי צדק בירושלים (1889). השתתף בייסודה של חברת “חִבּת הארץ” לרכישת קרקעות (1891) ובייסוד “גנזי יוסף ומדרש אברבנאל”, לימים בית הספרים הלאומי (1892).
מפרסומיו: רבי אלעזר בן הורקנוס (1904); דברי ימי היהודים בארץ טורקיה (תרגום, 1904); בופון – מגדולי העמים (1907); הליכות עולם (1913); שיחות ישמעאל (1895); ילדי ערב (1929); הפלחים (1937); מעשה הצדקה (1941).
