שמחה בן־ציון (שמחה אלתר גוטמן)

י"א בכסלו תרל"א – כ"ז באייר תרצ"ב (1870–1932)

  • חבר ועד הלשון משנת תר"ף (1920)
  • חבר בוועדות המקצועיות למונחי נגינה ולשיפור הלשון
ben_zion

שמחה בן־ציון

שמחה בן־ציון נולד בטלנשטי שבסרביה. מנערותו נמשך לכתיבה, ופרסם סיפורים וציורים בעיתונות העברית. תחילה עסק במסחר ואחר כך עבר להוראה בשיטת עברית בעברית. עמל על כתיבת שירים וסיפורים לתלמידיו וכינסם בספרי לימוד לבתי הספר העבריים בגולה ובארץ לפי שיטת עברית בעברית. ב־1898 עבר ללמד באודסה, והקים עם ביאליק ורבניצקי את הוצאת הספרים "מוריה" באודסה.

ש' בן־ציון עלה ארצה ב־1905 בהזמנת ועד חובבי ציון ללמד בבית הספר לבנות ביפו. הוא ערך ספרי לימוד ובהם "בן עמי" ו"במשעול" שנלמדו בבתי הספר. היה ממייסדי אחוזת בית, היה חבר ועד קהילת יפו – תל אביב וממלא מקומו של מאיר דיזנגוף.

הוא ערך כתבי עת ואסופות ובהם המאסף הספרותי־מדעי "העומר", הירחון לנוער "מולדת", הירחון "האזרח" מטעם הסתדרות "האזרח" מיסודו של מאיר דיזנגוף, השבועון "בוסתנאי" של התאחדות האיכרים, המוסף הספרותי של "חדשות הארץ", כתב מונוגרפיות על יישובים שפורסמו בספריית "לנוער" שבהוצאת אמנות, תרגם כתבים ושירים מגרמנית לעברית, החל בעריכת "ספר תל אביב" לתולדות העיר וכתב בו שני פרקים.

מכתביו: השומר בחלם (1907); מעשה בטבעת של ברכה (1917); כתבים לבני הנעורים (1923); בצאת ישראל ממצרים (1927); סנדלים בלים (1928). מתרגומיו: הרמן ודורותיאה (גתה, 1917), וילהלם טל: חזיון (שילר, 1920); צלילים (משירי היינה, 1923).