אברהם משה לונץ

כ"ה בכסלו תרט"ו – ב' באייר תרע"ח (1854–1918)

  • היה במייסדי חברת "שפה ברורה" ו"ועד הספרות" בתר"ן (1890).
Abraham Moshe Lunz

אברהם משה לונץ

הרב אברהם משה לונץ נולד בקובנה שבליטא, למד לימודי קודש ולימודי חול מפי מורה פרטי.

עלה לירושלים עם הוריו ב־1869, ולמד בישיבת "עץ חיים", אך נטה גם להשכלה כללית. ייסד את אגודת "תפארת ישראל" לאברכים משכילים ואת הספרייה העברית הראשונה בירושלים על שם מונטיפיורי.

ב־1879 איבד את ראייתו אך המשיך בחקר ידיעת הארץ ובכתיבה. הוא ייסד בית דפוס בירושלים, היה ממייסדי "בית חינוך עיוורים" ומנהלו, הורה עברית ותלמוד בבית הספר "אליאנס" ובבית יתומים, היה ממייסדי החברה העברית לחקירת ארץ ישראל וחבר לשכת "בני ברית". במהלך חייו חיבר מאות מאמרים, גילה כתב יד של התלמוד הירושלמי בגנזי הוותיקן, פרסם תעודות עתיקות, ערך והוציא לאור שלושה עשר כרכים בשם "ירושלים".

מפרסומיו: נתיבות ציון וירושלים (1876); ואלה תולדות יצחק (1877); מורה דרך (1891); ארץ צבי (1899); בית רוטשילד וירושלים (1905); כפתור ופרח (1899); החלוקה (1912); כינור ציון (1922).