המן האגגי

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי" (אסתר ג, א).

מיהו הָאֲגָגִי? לפי צורת השם – ה"א הידיעה בראשו ויו"ד בסופו – זהו שם ייחוס, כלומר שם תואר המציין השתייכות למשפחה, לשבט, לעם או למקום מסוימים, כמו למשל "לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי, אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי" (במדבר ג, כא) או "אֶת הַקֵּינִי וְאֶת־הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי" (בראשית טו, יט–כא).

הָאֲגָגִי מתייחס אפוא לאגג. ומה ידוע לנו על אגג זה?

איש בשם הזה היה מלך עמלק: "וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי" (שמואל א טו, ח). הוא היה איש ידוע, ואליו מושווה מלך ישראל בנבואת בלעם: "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ" (במדבר כד, ז). לפי הזיהוי הזה, המן היה צאצא של מלך עמלק, דהיינו עמלקי, וכך מוסברת שנאתו ליהודים ושמחתנו במפלתו. גם יוסף בן מתתיהו מתאר את המן כעמלקי (קדמוניות היהודים יא, ו:ה), וכך גם חז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל עמלק ב, מגילה י ע"ב, אסתר רבה ז:יג).

אבל הקביעה הזאת מעוררת כמה שאלות. אם האיש מכונה האגגי, אגג צריך להיות שם של עם או של אבי משפחה גדולה. אבל אגג נהרג עם שאר עמלק בידי שמואל ושאול, ולא כתוב שהשאיר אחריו בן שהרי משימתו של שאול הייתה להשמיד את עמלק.

מפרשי ימי הביניים (דוגמת ר' צמח ב"ר שלמה דוראן, נכדו של רשב"ץ, בפירושו לשירו של ר' יצחק גיאת וכן ר' שלמה אלקבץ ור' משה אלשיך בפירושם לאסתר) מניחים שאגג שכב עם אישה בלילה האחרון לפני מותו, וכך נולד אבי אביו של המן. אך האם סביר שצאצא רחוק של אגג יזכור כאבי משפחתו את מלך העם שהושמד כליל?

ואומנם בתרגום היווני לאסתר אנו מוצאים גרסאות אחרות: באסתר א, א (הוספה לטקסט העברי), ג, א וח, ג מכונה המן bougaios (בוגי), והוא שם של שבט ששכן על שפת הים האדום.[1] באסתר ח, יב (הוספה לטקסט העברי) מכנהו התרגום ליוונית מקדוני (כנראה המילה אגגי הובנה אגאי). אם כן התרגום היווני לא ראה בהמן עמלקי.

אפשרות אחרת היא לחפש את מקור שמותיו של המן בשפות הסביבה. חוקרים סוברים שהשם הָמָן הוא גלגול השם Humman או Humban, האל הראשי בפנתאון העֵילמי.[2] השם אגג מתועד גם הוא במקורות עילמיים[3] – Aggaga, Agaga, והרי עלילת מגילת אסתר מתרחשת בשושן – העיר הראשית של עילם! אפשר לראות בו גם את שם האזור הסמוך למדי.[4] גם שמה של  זֶרֶשׁ, אשת המן, נמצא בתעודות העילמיות[5] כ־Amma-Zirash, Zirashi. אם כן המן היה עילמי.

האם הייתה לכך חשיבות לקוראיה הראשונים של המגילה?

יהודים הוגלו לבבל בסוף ימי הבית הראשון וחיו שם בשלווה יחסית (ירמיהו כט, ה–ו) עד שלא רצו לעלות עם זרובבל וששבצר (עזרא ב, סד). לעומת זאת עילם התקוטטה מאז ומעולם עם בבל ונלחמה בה. אשור כבשה את עילם, והיא עברה לידי מדי. לבסוף כבשו פרס ומדי גם את בבל. כורש, מלך פרס, היה אוהד ליהודים (עזרא א, א–ד), אבל לעילמים לא הייתה סיבה להתייחס בצורה ידידותית במיוחד לעם שהיה נאמן למלכות אויביהם – לבבל.

והינה בעיר שושן – בירת עילם שאיבדה את עצמאותה והייתה מלאה רגשי נחיתות ואיבה לשכניה במערב, באימפריה הפרסית הבנויה על הריסות מלכות בבל – התהלך האיש היהודי מרדכי. ומרדכי הוא גלגול שמו של האל הבבלי הראשי Marduk (הסיומת ay היא סיומת שמית של שמות פרטיים). כנגדו קם האיש שנקרא על שם האל העילמי הראשי Humman, ואיבה עתיקת יומין ניצתה.

כתב: אריה אולמן

[1] Michael G. Wechsler, “The Appelation BOUGAIOS and Ethnic Contextualization in the Greek Text of Esther”, VT 51 (2001), 109–114
[2] P. Jensen, "Elamitische Eigennamen", Wiener Zeitschrift für die Kunde des Morgenlandes 6 (1982), 58 f
[3] Ran Zadok, The Elamite Onomasticon. Napoli, 1984, 61
[4] The Annals of Sargon, 15. In: Julius Oppert, tr., "Great Inscription in the Palace of Khorsabad," in Records of the Past, vol. 9 (London, 1877), pp. 3-20
[5] Zadok, p. 62, 83