סופה וסערה

נשאלנו אם יש הבדל בין המילים סופה וסערה, ואם כן – מהו.

בתנ”ך סוּפָה וסְעָרָה (או סַעַר) הן מילים נרדפות. שתיהן מציינות רוח עזה, ובהשאלה הן מציינות מהומה ורעש ואף כעס וחמה. למשל: “וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ, בִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלְחָמָה בְּסַעַר בְּיוֹם סוּפָה” (עמוס א, יד). גם בספרות שלאחר המקרא אין הבחנת משמעות בין המילים, וההבדל היחיד ביניהן הוא כמותי: המילה סערה שכיחה יותר מן המילה סופה. ואף זאת: כשליש מן ההיקרויות של סופה הן לצד סערה או סער – בצירופי נרדפים כגון ‘סופה וסער’.

גם בלשון הכללית כיום סופה וסערה נתפסות כמילים נרדפות. ואולם בתחום המטאורולוגיה נקבעה הבחנה ביניהן לפי מהירות הרוח:  סופה היא החזקה יותר, כלומר בה מהירות הרוח גדולה יותר.

הינה הנתונים המספריים המקובלים כיום בקרב החזאים והימאים:
סערה (gale): מהירות הרוח 40 קשר (75–80 קמ”ש), גובה הגלים 5.5 מטר.
סופה (storm): מהירות הרוח 52 קשר (95–100 קמ”ש), גובה הגלים 9 מטר.

הבחנה זו מתועדת במילון למונחי ספנות של ועד הלשון משנת תש”א (1941), אם כי הערכים המספריים שונים. במילון זה מצויה הבחנה גם בעוצמת הסערה: ‘סערה מתונה’, ‘סערה גאה’, ‘סערה עזה’, ‘סערת און’. ואומנם הבחנות מעין אלו נחוצות יותר מכול לימאים.

אצל המטאורולוגים המילה סופה מציינת שינוי קיצוני באטמוספרה, ובעיקר שינוי שיש בו סכנה. סתם סופה היא בלשונם סופה של רוח, אך הם משתמשים במילה גם לציון תופעות קיצוניות אחרות: סופת חול, סופת שלגים, סופת רעמים ועוד.

תודה לחזאי אורי בץ מן השירות המטאורולוגי על סיועו.