רעיון הבניין והקמתו

הודעה על התחרות הפומבית, עיתון "הבוקר", 12 בפברואר 1956

בשנת 1953 קיבלה הכנסת, בהסכמת כל חבריה, את החוק שהונח בו היסוד לפעולת האקדמיה ללשון העברית, והנותן סמכות עליונה למוסד בענייני הלשון העברית. לאחר קבלת החוק, התעורר הצורך באכסנייה למוסד העליון ללשון העברית, בפרט במרכז עבודתו בירושלים. עבודת המזכירות המדעית מצומצמת הייתה בתוך דירה קטנה של שלושה חדרים. מחסן לפרסומי האקדמיה היה מקום שכור, מנותק מן הלשכה. ישיבות הוועדות והמליאה התקיימו בדירת אחד החברים או במקום שנשכר לשם כך. העבודה המדעית במילון ההיסטורי של הלשון העברית נעשתה בשני חדרים של דירה אחרת, שכורה ע"י מוסד ביאליק, שותפה של האקדמיה באותה העת במפעל זה.

בנסיבות אלו הכיר אליעזר מנור, מנהלה האמרכלי של האקדמיה, בהכרח חיוני למצוא בית שעיקר עבודת המוסד תרוכז בו. בשיחה עם יונה אתינגר מארצות הברית פנה אליו אליעזר מנור בבקשה להעמיד גם את בעיית האקדמיה ללשון העברית לנגד עיניו. יונה אתינגר הצליח למצוא תורם – שמחה זאב זלצמן מניו-יורק, אשר על שמו ועל שם רעיתו נקרא היום הבניין המשמש בית לאקדמיה ללשון העברית. בהשפעתו של מר זלצמן הוסיפה גם קרן תרבות אמריקה-ישראל על התרומה, והאוניברסיטה העברית ונשיאה הקצו מגרש נאה בקריית האוניברסיטה בגבעת רם לצורך הבניין. גם משרד האוצר, בראשות לוי אשכול שר האוצר, הקציב תרומה חשובה מאוד להוצאות המפעל.

אהרן קשטןמפני חשיבות העניין היה צורך במכרז פומבי לשם קביעת התכנית של הבית, שעמד לקום. בתחרות הפומבית לתכנית בניין האקדמיה הוגשו עד המועד האחרון למסירת ההצעות, הוא יום 15 באפריל 1956, שמונים וחמש הצעות. חבר השופטים – האדריכלים מ' וינראוב, ר' קאופמן ומ' שביב, המהנדס ש' ארזי, ומטעם האקדמיה נשיא האקדמיה פרופ' נ"ה טור-סיני, ש' ייבין וא' מנור– קיים שמונה ישיבות ועיין בהצעות שהוגשו, ולבסוף החליט על חלוקת הפרסים דלקמן:
פרס ראשון: צוות האדריכלים – לאה אטיאס ואהרן קשטן, חיפה;
פרס שני: לא נקבע
פרס שלישי א: ארכ' י"ו גזית, רמת גן;
פרס שלישי ב: ארכיטקטים כרמלה ונ' שני, תל אביב

הודעה על תוצאות התחרות הפומבית התפרסמה בעיתון "הארץ" ביום 3 במאי 1956.

התכנית שהוכתרה בפרס הראשון היא שנמסרה לביצוע לחברת רסקו, החברה להתיישבות עירונית וחקלאות בע"מ, והיא שהוחל בה בשנת 1957 ושהושלמה בראשית 1959. חברת רסקו נוסדה בשנת 1934 על ידי הסוכנות היהודית, במטרה להקים שכונות מגורים עירוניות ומשקים חקלאיים עבור עולים מן המעמד הבינוני, בעיקר מעולי גרמניה. בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים הקימה רסקו כמה מהבניינים החשובים בתולדות האדריכלות הישראלית ובהם מגדל המגורים הראשון ברחוב בן יהודה 79 בתל אביב בתכנון האדריכל נחום זולוטוב, ושכונת רמת הדר בחיפה בתכנון האדריכילים מוניו גיתאי-ויינראוב ואל מנספלד.