צילום ארבעה סביבונים המוכרים בגולה

הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי

מאת: אסתר גולדנברג

לשוננו לעם, כרך מד חוברת א (תשנ"ג), עמ' 3–11

לקריאת המאמר

מי חידש את השם סביבון ואילו עוד שמות ניתנו לו? והאם ניצחה החנוכייה את מנורת החנוכה?
במאמר מסופר סיפורם של הסביבון והשמות המתחרים בו על פי עדויות כתובות מסוף המאה הי"ט וראשית המאה עשרים. בחלקו השני של המאמר המחברת דנה ביחסי הכוחות בין החנוכייה למנורת החנוכה.

תוספת מאת מחברת המאמר:
בפעם הראשונה באה המילה חנוכייה בכתובים ברשימתה של חמדה בן־יהודה, שנדפסה בעיתון 'הצבי' בחנוכה תרנ"ז (1896). רעייתו של אליעזר בן־יהודה לא ראתה במילה חידוש גמור שלה, אלא סיפרה ששמעה אותה מפי "ספרדי אחד" בתארו "חנוכייה של זהב".

עיתון הצבי, כ"ט בכסלו תרנ"ז, 4 בדצמבר 1896, מכתבים מירושלים, מאת חידה (=חמדה בן־יהודה). הסיפור נפתח במילים: "היה ליל חשך מאד, ליל גשם ורוח, ליל שני, ליל חנכה". היא מספרת על שיחה ששמעה ברחוב באותו לילה. ובשיחה הזאת מוזכרת "חנכיה של זהב".

ראו גם במאמרה של אורה שורצולד "שקיעי ספרדית־יהודית בעברית החדשה", פעמים 56, תשנ"ג, עמ' 45.

תוספת בעקבות הערה שהתקבלה במזכירות המדעית (חנוכה תשע"ט): בפי היהודים דוברי הערבית שימשה המילה 'חנוכה' עצמה לציון מנורת החנוכה או נר חנוכה. ראו במאמרו של מרדכי עקיבא פרידמן, "חזרת הש"ץ בערבית של ימים טובים ושבתות מצוינות במנהג ארץ ישראל", תרביץ פה (תשע"ח), עמ' 481.