Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

גדוד מגיני השפה

בgmhשנות שלטון המנדט הבריטי התפשט הדיבור העברי יותר ויותר ורוח התלהבות ונאמנות לנכס לאומי יקר זה לבשה רבים מבני הנוער. באותן השנים התפשטו גם הדיבור הלועזי והמלחמה בלעז, בייחוד ביידיש, שהביאו איתם בעיקר העולים ממזרח אירופה (זו הייתה לשון הדיבור שלהם בגולה). חלק מנאמני היידיש היו מושפעים מתנועות סוציאליסטיות כגון 'הבונד' והאגף השמאלי (היום אומרים שמאלני) של 'פועלי ציון' שדגלו ביידיש בתור לשון לאומית של המוני היהודים.

משגברה המתיחות נוסד גדוד מגיני השפה. הוא כלל כמה מאות צעירים וצעירות וּפָעַל מתרפ"ג (1923) עד תרצ"ו (1936) בערים הגדולות ובמושבות. הגדוד עסק בתעמולה למען דיבור עברי בכל מקום ובכל שעה, במתן שיעורים בעברית חינם, בעברות שמות לועזיים, בארגון הרצאות על הלשון ועל עניינים תרבותיים ולאומיים. הגדוד גם נלחם בסיוע קבוצות סטודנטים נגד הקמת קתדרה ליידיש שביקש נגיד האוניברסיטה ד"ר י"ל מאגנס לייסד באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים בירושלים. ללוחמים למניעת הקמתה של קתדרה זו סייעו המנהיג הציוני מנחם אוסישקין, פרופ' יוסף קלוזנר ואחרים. עם המגינים על הקתדרה נמנו ח"נ ביאליק, ברל כצנלסון ואחרים. עניין הקמת הקתדרה ליידיש נדחה עד לאחר השואה ותום מלחמת העולם השנייה.

על פי ראובן סיוון, חמישים שנה תרצ"ו–תשמ"ו, לשוננו לעם לז, ד-ה (תשמ"ו), עמ' 104–105.

> לעיון בכרזות של ועד הלשון ושל גדוד מגיני השפה: אל תשירו מנגינות מהסרטים! / מלחמות העברית, Ynet