בן־גוריון והעברית

דויד בן־גוריון, ראש ההנהגה של "המדינה שבדרך" וראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, ראה חשיבות רבה בקידומה ובהפצתה של העברית ופעל לקביעת מונחים עבריים למוסדות המדינה והשלטון.

לדברי בן־גוריון, הוא עצמו למד עברית מסבו כבר בהיותו בן שלוש. הוא הרבה להביע דעתו בענייני השפה העברית, לעיתים בניגוד לעמדה המקובלת בקרב אנשי ועד הלשון והאקדמיה ללשון העברית, ופעל ללא לאות להנחיל גישתו זו במאמרים ואף בהנחיות.

פנייתו של בן־גוריון אל ועד הלשון לקביעת מונחים למוסדות המדינה

מכתב מדוד בן-גוריון

מכתבו של דוד בן־גוריון אל ועד הלשון, תש"ח (1948)

ערב קום המדינה פנה דוד בן־גוריון אל ועד הלשון בעניין קביעת מונחים בעברית למוסדות המדינה והשלטון. המכתב נשלח ביום כ"ד בשבט תש"ח (2 בפברואר 1948), ערב כינונה של מועצת המדינה הזמנית. במכתבו פירט בן־גוריון את מחשבותיו על הגופים ועל המוסדות העתידים לקום במדינה וציין את בעלי התפקידים הבכירים שיכהנו בהם.

הפרופ' זאב בן־חיים והפרופ' נפתלי הרץ טורטשינר (טור־סיני) כתבו לבן־גוריון כי ועד הלשון נענה לבקשתו להעמיד מונחים השייכים לחיי המדינה בהיקף נרחב וציינו כי זה למעלה משנתיים הוועד עוסק בנושא ועבודתו עומדת לפני סיום. ראשי ועד הלשון גם ביקשו מבן־גוריון סיוע בהעמדת ייעוץ מקצועי ובהעברת תקציב לביצוע המשימה. תשובתו החיובית הגיעה בתוך ימים אחדים.

בן־גוריון וייסוד האקדמיה

ביום ב' בטבת תש"ט (3 בינואר 1949) התכנסה באולם מוזאון תל אביב האספה הכללית הפומבית לכבוד ההכרזה על הקמת האקדמיה ללשון העברית.

כחודש לפני כינוס האספה הכללית זומנו נ"ה טור־סיני (נשיא ועד הלשון) ושמואל איזנשטדט (מנהל לשכת ועד הלשון בתל אביב) לפגישה עם ראש הממשלה דוד בן־גוריון בלשכתו בתל אביב. בשיחה זו החליט בן־גוריון לפזר את ועד הלשון ולהקים אקדמיה במקומו. בן־גוריון גרס שהאספה המכוננת (לימים הכנסת) צריכה להחליט על ייסוד אקדמיה, וטור־סיני הסכים.

בערבו של אותו יום כונסה באולם מוזאון תל אביב האספה הכללית הפומבית לכבוד ההכרזה על הקמת האקדמיה ללשון העברית. למרות סדר יומו העמוס, שכלל גם ישיבה של המטה הצבאי, הגיע בן־גוריון לאספה הפומבית ונשא בה דברים. בפורום זה נשאו דברים גם נשיא ועד הלשון טור־סיני, יושב ראש הנהלת ההסתדרות הציונית ברל לוקר ורקטור האוניברסיטה העברית שמחה אסף – שלושתם ראשי המוסדות שנציגיהם ישתתפו בגוף שיבחר את חברי האקדמיה.

בן־גוריון פתח את דבריו במילים אלה:

הגורל רצה שמדינת ישראל תוקם תוך סערת מלחמה, ושגילוייה הראשונים של העצמאות היהודית לא יהיו גילויי רוח, אלא גילויי כוח, ושהמדינה תופיע בהיסטוריה בראשיתה לא בכושר היצירה שלנו אלא בכושר המלחמה שלנו. אולם ההכרח לא יגונה.

עוד הדגיש בן־גוריון את החשיבות הרבה להעמדת כל אוצרות הרוח, התרבות והמדע האנושיים והיהודיים לרשות האומה בלשון העברית. הוא ציין כי אינו יודע אם הממשלה הזמנית תוכל לבצע את "המפעל הגדול של אקדמיה עברית", אך הוא היה סמוך ובטוח כי הממשלה הקבועה שתיבחר בכל הרכב שהוא "תיתן את ידה להקמת המוסד העליון ללשון העברית, שוועד הלשון עדיין קורא לו בשם לועז – אקדמיה".

לקריאה נוספת: הנאומים שנישאו באספה הכללית הפומבית.

מתוך: נתן אפרתי, העברית בראי המדינה, ירושלים תש"ע. ראו עוד שם, עמ' 53–55, עמ' 51–104