שׁ או שׂ? פשה, שידוד מערכות, חשוך, בשום שכל

פָּשָׂה

פָּשָׂה – בשי"ן שמאלית – הוא פועל שמשמעו 'התפשט', 'התרחב'. מקורו של פועל זה בתיאורי נגעי הצרעת בספר ויקרא, כגון "וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא" (יג, ח). הפועל פָּשָׂה מוכר גם מספרות חז"ל, ובכתבי היד הטובים הוא נכתב בסמ"ך: פָּסָה. הוא מופיע בעיקר בהקשר של צרעת במסכת נגעים, אך פה ושם אפשר למצוא אותו גם בהקשרים אחרים. כך למשל נכתב בתלמוד הירושלמי על ההבדל בין זריחת השמש למְאוֹר הירח: "מאור הלבנה מתמר [מִתָּמֵר] ועולה, מאור החמה פוסה על פני כל המזרח" (יומא ג:ב, מ ע"ב).

בלשון ימינו הפועל פָּשָׂה משמש בעיקר לתיאור התפשטותן של תופעות שליליות – לעתים בצירוף המילה 'נגע': "נגע השחיתות פושׂה בצמרת", "האלימות פשׂתה בחברה".

 שִׁדּוּד מַעֲרָכוֹת

שִׁדּוּד מַעֲרָכוֹת – בשי"ן ימנית – הוא צירוף המביע שינוי יסודי בסדרים הקיימים. שִׁדּוּד הוא שם הפעולה מן השורש שׁד"ד שהוראתו לקיחה בכוח וגם הרס וחורבן: "הוּא יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם, יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם" (הושע י, ב).
מקורו של הצירוף 'שידוד מערכות' בהסבר שנתנו חכמי ימי הביניים ל'שַׁדַּי' – אחד משמות האל – שבכוחו לנצח ולשדד את מערכות השמים. בשימוש הביטוי בעברית החדשה המילה 'מערכות' נתפסת במשמעות סדרים בחברה האנושית (כגון במדינה, בארגון), ומכאן משמעות הצירוף בימינו.
ההגייה הרווחת בשי"ן שמאלית נוצרה בהשפעת הפועל שִׂדֵּד שמשמעו 'פורר רגבי אדמה': "הֲכֹל הַיּוֹם יַחֲרֹשׁ הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ, יְפַתַּח וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ" (ישעיהו כח, כד). בימינו פעולת השׂידוד נעשית בכלי מכני הקרוי מַשְׂדֵּדָה. ואולם אין קשר גיזרוני בין השורשים שׁד"ד ושׂד"ד.

 חָשׂוּךְ

חָשׂוּךְ – בשי"ן שמאלית – פירושו 'נטול', 'מחוסר': "חֲשׂוּךְ מרפא", "חשוכי אהבה", וכן בשיר 'בין גבולות' מאת חיים חפר: "בלילות חֲשׂוּכֵי כוכבים". המקור לשימושים מעין אלה הוא הצירוף התלמודי 'חשוכי בנים' או 'חסוכי בנים'.
שם התואר חָשׂוּךְ (או חסוך) נגזר מן הפועל חָשַׂךְ (או חָסַךְ) שפירושו מָנַע. פועל זה מוכר למשל מפרשת העקדה: "יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ" (בראשית כב, טז).

 בְּשׂוֹם שֶׂכֶל

בְּשׂוֹם שֶׂכֶל (או שֵׂכֶל) – בשי"ן שמאלית – פירושו 'בתבונה', 'מתוך שיקול דעת'. מקור הביטוי בנחמיה ח, ח: "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא". 'שׂוֹם' היא צורת מקור של הפועל שָׂם, וכפירושו של ר' אברהם אבן־עזרא לפסוק: "שָׂמוּ שִׂכְלָם להבין במקרא".
ביטוי נוסף הקשור בפועל שָׂם הנהגה בטעות בשי"ן ימנית הוא שׂוּמָה עָלָיו, שפירושו 'מחובתו', 'הדבר מוטל עליו'.

 

עוד מילים וביטויים שרבים מתלבטים או טועים בהגייתם:

  • נוֹגֵשׂ (לוחץ, רודן) – שי"ן שמאלית.
  • כֶּבֶשׁ (רמפה, שיפוע) – שי"ן ימנית (נהגה בטעות כשם בעל החיים כֶּבֶשׂ).
  • שָׁרָךְ (צמח) – שי"ן ימנית.
  • הִשִּׁיא (פיתה, השלה) – שי"ן ימנית: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (בראשית ג, יג). לפועל הִשִּׂיא בשי"ן שמאלית משמעויות אחרות, ובהן: 'חיתן', 'נָתַן' (השיא עצה), 'העלה' (הדליק משואה).

– על שמות המקומות מִכְמָשׂ ושְׂדֵרוֹת בשי"ן שמאלית ראו כאן.
– עוד על שי"ן שמאלית ראו א' שפירא, "ממדבר שי"ן – על הסמ"ך הנכתב בשי"ן", אקדם 26 (אייר תשס"ד).