Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

הניא והניע

הפעלים הֵנִיא והֵנִיעַ קרובים זה לזה בצלילם ובכתיבם, אך שונים מאוד במשמעם.

הֵנִיא פירושו 'מָנַע', 'עיכב', 'השפיע שלא לעשות את הדבר': "ה' הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים" (תהלים לג, י), "וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ" (במדבר לב, ז). ובלשון ימינו: "עמיתיה ניסו להניאהּ מן ההתפטרות".

הֵנִיעַ הוא פועל אחר לגמרי ופירושו כידוע 'הזיז', 'טלטל'. בלשון ימי הביניים נוספה לפועל הֵנִיעַ המשמעות 'גָּרַם', 'הביא לדבר', למשל: "מפני היות אחאב מלך שמרון היה מושל בישראל ומניע אותם לעשות מה שירצה" (רלב"ג, מלכים א כב, לח). בלשון ימינו רגילה צורת הבינוני מֵנִיעַ במשמעות 'גורם המעורר לפעולה' (motive), למשל 'המניע לפשע', 'מניעים אידאולוגיים'.

אם כן בהקשר של עשיית מעשה או הימנעות ממנו הפעלים הֵנִיא והֵנִיעַ משמשים במשמעות כמעט הפוכה. למשל: "מצבו הכלכלי הדחוק הניעוֹ לעזוב, ואיש מידידיו לא הצליח להניאוֹ מהחלטתו".