על הפועל נִסְפָּה ומשמעו

הפועל נִסְפָּה רווח בהקשר של השואה, והוא משמש לעתים גם בהקשרים אחרים של מוות ואסונות. נשאלנו על מקורו של פועל טעון זה ועל ההקשרים שהוא מתאים להם.

מקורו של הפועל נִסְפָּה בלשון המקרא. הוא קשור למילה סוֹף (השורשים ספ"י וסו"ף קרובים זה לזה) ומשמעו 'אבד', 'נשמד'. בתנ"ך מצוי גם הפועל סָפָה בבניין קל במשמעות 'כילה', 'השמיד', כגון בזעקת אברהם לאלוהים לפני מהפכת סדום ועמורה: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?!" (בראשית יח, כג).

הפועל נִסְפָּה מופיע בתנ"ך הן בהקשר של מיתה בידי שמים הן בהקשר של מיתה בידי אדם. לפני מהפכת סדום ועמורה אמרו המלאכים ללוט "הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה" (בראשית יט, יז), ובטרם פתחה האדמה את פיה לבלוע את קורח ועדתו אמר משה לישראל: "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה… פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם" (במדבר טז, כו). אך כאמור הוא משמש גם בהקשר של מיתה בידי אדם: "אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה" (שמואל א כו, י), "עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל" (שמואל א כז, א).

בספרות הרבנית, בספרות העברית המתחדשת ובעיתונות העברית בראשיתה הפועל נִסְפָּה רגיל בביטוי "נספה בלא משפט" שמקורו במשלי יג, כג, וכן בצירוף "נספה במלחמה" על פי הפסוק הנזכר מספר שמואל. מלבד אלו הוא משמש בהקשרים של מוות קשה בטרם עת – לרוב בצירוף "נספה בלא עתו". שימוש זה נובע כנראה מן ההקשר של הפסוק בשמואל שבו "נספה במלחמה" ניצב בניגוד למוות בעתו: "כִּי אִם ה' יִגֳּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה".

למן שנות השלושים של המאה העשרים אנו מוצאים שימוש רב בפועל נִסְפָּה בהקשר של תאונות (רכבות, מטוסים ועוד) ובהקשר של אסונות טבע כגון שיטפונות. שימוש זה נוצר אולי בהשפעת הסיפורים המקראיים הידועים שבהם הפועל נִסְפָּה משמש בהקשר של מיתה משונה בידי שמים (סדום ועמורה, קורח ועדתו). לצד זה עדיין משמש באותן השנים הצירוף "נספה במלחמה", ופה ושם אפשר למצוא את הפועל נִסְפָּה גם בהקשר של מוות בפוגרומים ובמהומות.

כבר בתקופת השואה עצמה אפשר למצוא שימוש בפועל נִסְפָּה בעיתונות העברית בארץ בתיאור הנעשה בגטאות ובמחנות. שימוש זה עולה מעט בכתבות משנת 1942, והוא גובר בשנים שלאחר מכן. הבחירה בפועל נִסְפָּה נועדה כנראה להדגיש את הטרגיות שבמוות הלא טבעי וכן את ממד ההמוניות – בדומה למהפכת סדום ועמורה שחרבו בה ערים שלמות.

יש המסתייגים מן השימוש בפועל נִסְפָּה בהקשר של השואה, משום שהוא איננו מביע את האקטיביות ואת כוונת הזדון שבמעשה הרצח. שלא כמו הפעלים נִרְצַח, נִטְבַּח והֻשְׁמַד, לפועל נִסְפָּה אין בלשוננו היום פועל פעיל מקביל (סָפָה המקראי אינו משמש עוד), מה גם שפועל זה משמש לעתים בהקשרים שאין בהם כוונת זדון כלל כגון תאונה או אסון טבע.

אחרים דווקא מבקשים לייחד את הפועל נִסְפָּה רק להקשר של השואה. הסיבה לכך היא שבלשון ימינו זה ההקשר הרווח ביותר של פועל זה, ולכן רבים מרגישים שלא בנוח כאשר נוקטים אותו בכל הקשר אחר – קשה ככל שיהיה.

שתי הגישות מובָנות מאוד, ושתיהן אינן נובעות משיקולים לשוניים כי אם מרגישות אנושית לגודל זוועות השואה ולייחודה ההיסטורי.

 

נספח – פירושו של ר' יוסף אלבו לשמואל א כו, י

באחד הלילות בתקופת הרדיפות של שאול אחרי דוד הגיעו דוד ואנשיו אל המחנה ששאול ולוחמיו ישנו בו. אבישי בן צרויה, מאנשי דוד, הציע להרוג את שאול: "סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ, וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ…" (שמואל א כו, ח). דוד סירב להצעה ואמר: "אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ ה' וְנִקָּה… כִּי אִם ה' יִגֳּפֶנּוּ, אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת, אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה" (שם ט–י).

לדעת ר' יוסף אלבו המילים "בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה" מציינות מוות שלא בעתו (לעומת "או יומו יבוא ומת") ושאיננו נובע מחטא קודם (לעומת "כי אם ה' יגפנו"). הנה דבריו:

רמז בזה שהמיתות הן שלש אם כרתית או טבעית או מקרית, כי ה' יגפנו ירמוז על המיתה הכרתית, והיא מיתת העונש על חטא, או יומו יבא ומת ירמוז על המיתה הטבעית, והוא שהגיע זמנו להפטר כפי מזגו, או במלחמה ירד ונספה ירמוז על המיתה המקרית המגעת לאדם בלא עתו ובלא חטא קודם אלא מצד הוראת המערכת או הגזירה הכוללת שכל מי שיכנס במלחמה פלונית ימות, ואם לא היה יוצא למלחמה לא היה מת, ואם יצא ימות מצד ההוראה הכוללת אף על פי שאין בידו עון אשר חטא.

(ספר העיקרים, מאמר ד, פרק כא).