צולל וצוללן

בתמונה: צולל וצוללתיש הקוראים לאדם הצולל מתחת למים צוֹלֵל ויש הקוראים לו צוֹלְלָן. מן הבחינה הלשונית שתי המילים טובות להבעת העניין:

צוֹלֵל – צורת הבינוני (הווה) של הפועל צָלַל. צורה זו טובה לציון בעל מקצוע או עיסוק כמו צורות בינוני רבות אחרות, למשל: שֹׁופֵט, יוֹעֵץ, רָץ, מַדְרִיךְ, מִתְאַגְרֵף.

צוֹלְלָן – צורת הבינוני צוֹלֵל בתוספת הסיומת ־ָן. גם סיומת זו רגילה לציון בעל מקצוע או עיסוק, כגון פְּסַנְתְּרָן, אוֹפַנּוֹעָן. צירופה של סיומת זו לצורת בינוני מוכר למשל מן המילים חוֹבְבָן, תּוֹקְפָן, סוֹבְלָן.

אצל רבים, ובכלל זה במינוח הצבאי, נהוגה הבחנה בין המילים: צוֹלֵל הוא מי שצולל בעצמו במים, ואילו צוֹלְלָן הוא איש צוות בצוללת. במונחי תרבות הגוף של האקדמיה האדם "שיודע לשהות זמן ממושך מתחת למים" נקרא צוֹלֵל (מונחי שחייה וכדור מים, תשכ"ג–1963). המונח צוֹלְלָן לא נזדמן במילוני האקדמיה.

צוֹלֵל במשמעות מי שצולל בעצמו מצאנו בספרות העברית ובעיתונות העברית שלמן המחצית השנייה של המאה התשע־עשרה. לעומת זאת המילה צוֹלְלָן מאוחרת הרבה יותר: בעיתונות העברית היא מופיעה משלהי שנות החמישים של המאה העשרים – הן לציון אדם הצולל במים הן לציון איש צוות בצוללת. אברהם אבן־שושן מביא את המילה לראשונה במילונו משנת תשכ"ח (1968) במשמעות "מַלָּח בצוללת, איש צוללת".

 

הערות

א. עוד כינוי לאדם הצולל במים, אשר רָווח יותר בעבר ומשמש מעט גם כיום, הוא אָמוֹדַַאי. מקורה של מילה זו בארמית של התלמוד הבבלי, והיא קשורה אל הפועל הארמי אֲמַד (גם עֲמַד) שפירושו צָלַל.
אדם הצולל למטרות לחימה מכונה גם 'איש צפרדע' בעקבות האנגלית: frogman.

ב. השם של כלי השיט צוֹלֶלֶת נתקצר כנראה מן הצירוף 'סירה צוללת' או 'אנייה צוללת', בדומה למונחים אחרים שהיו בראשיתם שם תואר בצירוף: עגלה מכונית, איגרת גלויה, שמלה חצאית, מכנסיים תחתונים.
דוגמה לשימוש בצירוף השלם מתוך ידיעה בעיתון 'הזמן', 1905:

ה"מאטען" מפרסם ידיעה סנסציונית כי הסירה הצוללת, לצרכי הצי האשכנזי, שבנינה נגמר זה מקרוב בנמל קיל, נבנתה עפ"י התכנית של אינז'יניור צרפתי ובמתכונתן של הסירות הצוללות הצרפתיות.

בעבר כינו את כלי השיט הזה גם בשמות 'צוללה', 'צוללנית', 'אנייה מתחת למים', 'תחת־מים' (תרגום מילולי של submarine) ועוד.