הדמומית והכלנית

לשוננו לעם יב, ו (תשכ"א), עמ' 149

בהביאי בקונטרס על חידושי המלים של אליעזר בן־יהודה את הצורות דמומה, דמומית כחידושיו של אב”י לעניין Anemone, היה עליי להעיר שלמעשה מקובל שם זה – דמומית – לפרח Adonis, ואילו Anemone שאב”י תרגמו דמומית, היא כלנית.

פסח אוירבך ומרדכי אזרחי, מחברי “ילקוט צמחים” של ועד הלשון העברית, קבעו בתר”ץ הבחנה זו בין פרחים אלה למשפחת הנוריתיים, והבחנה זו הייתה קיימת, כפי שמוסרים לי מורים ותיקים לטבע, עוד שנים רבות קודם לכן, ואין מהם זוכר חילופי יוצרות בין שני פרחים אלה, שלמרות דמיונם תמיד ידעו ילדי הארץ להבחין ביניהם.

בעלי הילקוט הנ”ל מייחסים את השם דמומית במובן Adonis לאליהו ספיר, ואת השם כלנית במובן Anemone, לעמנואל לֵב. אפשר שאב”י, שלא ידע על השם כלנית (שאינו נזכר במילונו), טעה בהגדרת המלה דמומית שחידש, וספיר תיקן טעות זו. השם כלנית שהציע לב הוא צורה עברית של כלניתא (נ”א כולניתא), הנזכרת בתוך דיבור ארמי בפסחים לה ע”א ומתפרשת ע”י כמה מפרשים, בהם בעל הערוך, כ־Anemone. ויש מפרשים Papaver, היינו פרג.