מחי כפיים?

נשאלנו אם נכון לשיר ‘מחי מחי כפיים’ גם אם שרים את שיר המשחק הזה לבן ולא לבת. תשובתנו היא שאם אומנם רוצים לשיר ‘מחי מחי כפיים’ – הניסוח אינו אמור להיות תלוי במינו של הפעוט. ואולם לא אלו המילים המקוריות של השיר.

חוקרת ספרות הילדים נעמי בן־גור מספרת על השיר הזה כך:

דומה שאין ילד ישראלי שלא גדל על שיר המשחק לפעוטות “מחאי־מחאי כפיים, ניסע לירושלים”. אך ספק אם מישהו יודע מה מקורו ומי חיבר אותו. השיר נכתב במקורו כשיר “עלייה לרגל” מדומיינת, מתרונן וקצבי ונקרא “שיר לתינוקות”. הוא נדפס בשער השבועון דבר לילדים (י”ד, 47, 24.8.1944), תחת החתימה זרובבל, עין־חרוד. זהו המשורר זרובבל גלעד, שהוריו השתתפו בייסוד עין־חרוד והיה מילדי הקיבוץ הראשונים […] מן השיר נותר כיום רק הפזמון החוזר.

בדיקה בגיליון המדובר של ‘דבר לילדים’ – מיום ה’ באלול תש”ד, 24 באוגוסט 1944 – מלמדת כי מילותיו המקוריות של השיר אכן היו ‘מַחֲאִי, מַחֲאִי כַּפַּיִם’ (ולא “מחי, מחי כפיים”), וכי השיר כוון לילדה דווקא:

“מַחֲאִי, מַחֲאִי כַּפַּיִם
נִסַּע לִירוּשָׁלַיִם”
וּבְשַׁעֲרֵי הָעִיר
תְּקַדְּמֵךְ צִפּוֹר בְּשִׁיר:
“בָּרוּךְ בּוֹאֵךְ, תְּכֻלַּת הָעַיִן,
מִן הָעֵמֶק לִירוּשָׁלַיִם!”

(הבית השני של השיר)

אם נרצה לדבוק בצורתו המקורית של הפזמון, יהיה עלינו אפוא לנקוט את צורת הציווי הזכרית: “מְחָא, מְחָא כפיים”.

כיום השיר מוכר יותר בגרסה “מְחִי, מְחִי כפיים” – גרסה משובשת שכנראה נולדה בעקבות הגייה לא מוקפדת של צורת הציווי ‘מַחֲאִי’. בגרסה זו המילה מְחִי היא שם פעולה (על משקל בְּכִי, שְׁבִי) שמשמעותו ‘הכאה’. מקור המילה מְחִי ביחזקאל כו, ט, והיא מוכרת בלשון ימינו בצירופים דוגמת ‘במחי יד’, ‘במחי קולמוס’. השורש מח”י הוא גלגול של השורש מח”א, והצירוף ‘מחי כפיים’ כמוהו כצירוף ‘מחיאת כפיים’.

בגרסה זו, שכאמור בטעות יסודה, הניסוח יכול להתאים הן לבנים הן לבנות.

הערה: בעבר תשובתנו נסבה רק על הסבר הצורה “מְחִי” על פי הגרסה המושרת בפי כול “מחי מחי כפיים”. שמחנו לגלות בספרה של בן־גור את הגרסה המקורית, ובעקבות זאת עודכנה תשובתנו.