אַרכה או אורכה?

אַרְכָּה היא הארכת הזמן שנקבע, מתן שהות נוספת לדבר. צורתה התקנית של המילה היא בתנועת a –  אַרְכָּה, כמו אַשְׁרָה, דַּרְגָּה, קַסְדָה, שַׁלְוָה.

ראשיתה של המילה בארמית. היא מתועדת בחלק הארמי של ספר דניאל בניקוד אַרְכָה (בכ' רפה), ומשמעה התארכות, התמשכות.

את המשמעות המקובלת בימינו אנו מוצאים בלשון חז"ל. על הכתוב "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" (שמות טו, ו) נאמר במכילתא דרבי ישמעאל: "נאה אתה ואדיר בכח שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה" (בשלח פרשה ה).

בכל המילונים העבריים בעת החדשה, ובכלל זה במילוני האקדמיה, המילה מנוקדת בפתח: אַרְכָּה. ניקוד זה תואם את מסורת הניקוד של המילה הארמית בתנועת פתח באל"ף.

יש הנוקטים את הצורה אָרְכָּה בקמץ קטן, כלומר בתנועת o – מן הסתם בהשפעת המילה אֹרֶךְ. צורה זו שקולה במשקלן של מילים כמו חָכְמָה ועָצְמָה, ואין בה פסול מצד הדקדוק.

ואולם כאמור ניקודה המקורי של המילה בפתח, ואַרְכָּה היא הנחשבת לצורה התקנית.