כ"ט בנובמבר – תאריך לועזי בלבוש עברי

29novביום י"ז בכסלו תש"ח, 29 בנובמבר 1947, אישר האו"ם את תכנית החלוקה של ארץ ישראל, וכך נסללה הדרך להקמת מדינת ישראל. יום זה ידוע בשם כ"ט בנובמבר, שהוא שם משונה למדיי: אנו רגילים לציין תאריך עברי באותיות (למשל: ה' באייר, י"א באדר) ותאריך לועזי בסְפָרוֹת (למשל: 1 באפריל, 4 ביולי), ואילו כאן משמשות אותיות לציון תאריך לועזי.

ככל הנראה נובע תאריך הכלאיים הזה ממעמדו המיוחד של האירוע, כפי שאפשר ללמוד מאירוע מרכזי אחר שהיה שלושים שנה לפניו. ביום י"ז במרחשוון תרע"ח, 2 בנובמבר 1917, הכריז הלורד בלפור על תמיכתה של בריטניה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. יום הצהרת בלפור היה תאריך מכונן עד כדי כך שאליעזר בן־יהודה ואחרים החלו למנות את השנים לפיו: "כך וכך להצהרת בלפור". תאריך ההצהרה נודע בשם ב' בנובמבר, ועל שמו נקראה כיכר ב' בנובמבר בתל־אביב (כיום יש במקום צומת רחובות בשם זה. הכיכר הייתה בפתח קולנוע מוגרבי ומכאן כינויה המוכר יותר – "כיכר מוגרבי").

שני התאריכים – ב' בנובמבר וכ"ט בנובמבר – מציינים מאורעות בעלי חשיבות רבה לעם היהודי ובד בבד קשורים קשר ישיר לאומות העולם. זו ככל הנראה הסיבה למבנה המיוחד שלהם: מצד אחד התאריך הוא על פי לוח השנה הכללי ויש בו הבעת כבוד לאומות העולם על חלקן במאורע. מצד שני השימוש באותיות עבריות נותן לתאריך נופך חגיגי ומלמד על זיקתו ההדוקה לעם היהודי.

נעיר כי עצם השימוש באותיות לציון תאריך עברי הוא מאוחר למדיי. בספרות העברית הקלסית תאריכים עבריים מצוינים במספרים, למשל: חמישה עשר בשבט, תשעה באב. במאות האחרונות התפתח שימוש באותיות, כגון כ"ה בכסלו, אך כנראה בתחילה שימוש זה היה בכתב בלבד (כלומר קראו זאת "עשרים וחמישה בכסלו"). רק בדורות האחרונים השתרש המנהג לומר את שמות האותיות בעקבות הכתוב: הֵא באייר, כַּף הֵא בכסלו, וכך גם כַּף טֵית בנובמבר.