Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

החזיר עטרה ליושנה

'להחזיר עטרה ליושנה' פירושו להשיב דבר, כגון מנהג שנזנח, אל המעמד המכובד שהיה לו פעם. הביטוי רווח לציון השבת נוהג הלכתי שרווח בעבר.

מקור הביטוי בתלמוד הבבלי: "דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה?  שהחזירו עטרה ליושנה" (יומא סט ע"ב).

עֲטָרָה היא כתר, נזר: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ…" (שיר השירים ג, יא). בהשאלה המילה משמשת במשמעות 'כבוד', 'תפארת': "כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט, וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִׁי" (איוב יט, ט), "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם" (משלי יז, ו).

ואכן בתלמוד הירושלמי כתוב: "למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו את הגדולה ליושנה" (מגילה ג:ו, עד ע"ג; ברכות ז:ג, יא ע"ג). בהמשך מוסבר מה עשו אנשי כנסת הגדולה, ומן ההקשר עולה שהכוונה לעטרה ולגדולה של הקב"ה, שכן הם החזירו את השימוש בכינויי הכבוד שלו: "אתא [בָּא] משה. אמר: 'האל הגדול הגבור והנורא' (דברים י, יז). אתא [בא] ירמיה ואמר: 'נכרים מקרקרין בהיכלו. איה נוראותיו?' לא אמר 'נורא' (ירמיהו לב, יח). אתא [בא] דניאל, אמר: 'נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו?' לא אמר 'גבור' (דניאל ט, ד). אתו אינהו [באו הם, כלומר אנשי כנסת הגדולה] ואמרו: 'אדרבה! זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו – שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא, היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות". ואכן בספר נחמיה  כתוב: "הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא" (ט, לב; נחמיה נחשב לאחד מאנשי כנסת הגדולה).

השימוש במילה עֲטָרָה במשמעות של כבוד ותפארת מוכר גם מתיאורי החורבן באיכה: "שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ" (ה, טו–טז). כיום הביטוי "נפלה עטרת ראשנו" משמש להבעת אבל על מותו של אדם חשוב – רב, ראש משפחה וכדומה.