עברית רבת פעלים: אִנָּה, אִוָּה, פָּרַף, נָקַף

אִנָּה

הפועל אינה פירושו 'זימן', 'הִקְרָה': "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת; וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ – וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (שמות כא, יב–יג). היינו: מי שלא הרג בכוונת זדון אלא כי כך זימן לו האלוהים – יהיה לו מקלט לנוס אליו.
בימינו הפועל אינה משמש לעתים בלשון הגבוהה בצירופים דוגמת 'אינה הגורל'. צורת הסביל אֻנָּה מוכרת מן הצירוף 'לא יאונה לו כל רע'.
הִתְאַנָּה פירושו ביקש הזדמנות להרע: "כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מלכים ב ה, ז). קרובה לו המילה תּוֹאֲנָה שעניינה תירוץ שווא, כגון 'הוא דאג לענייניו האישיים בתואנה של דאגה לצורכי הכלל'.
למילים אלו, שמקורן בתנ"ך, נוספה בעת החדשה המילה תְּאוּנָה: אירוע מצער שקרה בלי כוונה, בעיקר בדרך או בעבודה. חידוש המילה תאונה מיוחס לחיים נחמן ביאליק.

אִוָּה

איווה פירושו 'ביקש', 'השתוקק': "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ [=איווה אותה] לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהלים קלב, יג). הפסוק הזה הוא בניין אב לניסוחים בני ימינו דוגמת "…שם איוותה לה השממית משכן", "אישה כמוך איוויתי לי".
בתנ"ך הפועל אִוָּה משמש בעיקר בצירוף המילה נֶפֶשׁ – לרוב בהקשר של אוכל, כגון "כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר" (דברים יב, כ). מפסוק זה וכיוצא בו התגלגל הביטוי הרווח בעברית החדשה "כאוות נפשך".
שם הפעולה של אִוָּה הוא אִוּוּי – משאלה, רצון עז. בתחום הדקדוק מדברים על 'צורות איווי': צורות פועל המביעות רצון, בקשה וכדומה, כגון הצורות המוארכות 'נֵלְכָה' ו'אָשִׁירָה' בעברית המקראית.
אל הפועל אִוָּה קשורים הפועל הִתְאַוָּה והשמות תַּאֲוָה ומַאֲוַיִּים (=תשוקות, משאלות לב).

פָּרַף

פרף פירושו 'חיבר בקרס', 'רָכַס'. פועל זה משמש בלשוננו למן ספרות חז"ל, ולצדו משמש מעט גם הפועל פֵּרֵף, בבניין פיעל, באותה משמעות: "חלוק של צמר שניפרס ופירפו בחוט של פשתן" (תוספתא כלאים ה, יד). מקור שני הפעלים במילה היוונית שפירושה קֶרֶס, וָו.
יש הטועים לחשוב כי פָּרַף מציין דווקא פתיחה והתרה – למשל של כפתורים. טעות זו נובעת כנראה מדמיונו של השורש פר"ף לקבוצת שורשים עבריים הפותחים באותיות פר ומציינים ניתוק ופיזור: פרד, פרט, פרם, פרס, פרע, פרק, פרר ועוד. אך כאמור הפועל פָּרַף מקורו ביוונית, ועל כן אינו שייך לקבוצה זו.

נָקַף

נָקַף פירושו 'סָבַב', 'עָבַר' – בעיקר בהקשר של זמן ומועד: "סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה, חַגִּים יִנְקֹפוּ" (ישעיהו כט, א), 'נָקְפָה שנה', 'נָקְפוּ יובלות'. הפועל נָקַף במשמעות זו קשור לפועל הִקִּיף ולמילה תְּקוּפָה.
לפועל נָקַף יש גם משמעות אחרת – חבט, הכה: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (בבלי חולין ז ע"ב). כוונת הדברים היא שאין אדם פוצע את אצבעו אלא אם כן נגזר עליו כך מן השמים. בעקבות זאת נוצר בעברית החדשה הביטוי 'לא נקף אצבע' במשמעות 'לא טרח אפילו טרחה קלה'.'לבו נוקפו' משמעו לבו מכהו, יש לו רגשות אשמה. מקור הביטוי בספרות חז"ל, וממנו נוצרו בעברית החדשה נקיפות הלב ונקיפות המצפון.
יש הקושרים בין הפועל נָקַף במשמעות סיבוב לפועל נָקַף במשמעות הכאה, אך על פי הדעה הרווחת מדובר בשורשים שונים.