נראָה ונראֶה

niraאנו נשאלים לעתים קרובות אם נכון לומר נִרְאֶה או נִרְאָה. תשובתנו היא כי שתי הצורות נכונות – אך לא באותו הזמן.

  • נִרְאֶה היא צורת ההווה: 'נראֶה לי שאת צודקת', 'אתה נראֶה ממש טוב', 'נראֶה לכם שאמרתי את זה?' הגייה זו של נראֶה בהווה רגילה בפי כול בביטויים כגון 'כנראֶה', 'ככל הנראֶה', 'רואה ואינו נראֶה'.
  • נִרְאָה היא צורת העבר: 'הוא נראָה מצוין במסיבה אתמול', 'כבר לפני יומיים הוא נראָה לי חיוור'.

הפועל 'נראה' הוא בבניין נפעל מן השורש רא"י. פועל זה שייך לגזרת ל"י (המכונה גם גזרת ל"ה). בפעלים מגזרה זו יש הבדל קבוע בתנועה האחרונה בין הצורות בעבר נסתר ובין הצורות בהווה יחיד:

  • בזמן עבר – תנועת a: רָאָה, גִּלָּה, הִפְנָה, הִתְרַצָּה, וכך גם נִרְ אָה, נִקְנָה, נִבְנָה.
  • בזמן הווה – תנועת e: רוֹאֶה, מְגַלֶּה, מַפְנֶה, מִתְרַצֶּה, וכך גם נִרְאֶה, נִקְנֶה, נִבְנֶה.

רבים משתמשים בצורה בקמץ – נִרְאָה – ללא הבחנה בין עבר להווה. שימוש זה נובע מחוסר ההבחנה בין עבר להווה בהגיית הפעלים הרגילים (מגזרת השלמים) בבניין נפעל: נכנַס (עבר) ונכנָס (הווה), נשבַּע (עבר) ונשבָּע (הווה). ואולם במקום שהלשון מעמידה לרשותנו הבחנה – אין שום סיבה שלא נשתמש בה.

איירה: טל מור