תיתי לך

  • "תיתי לו לידידי משכבר הימים על שפתח בפניי את ספרייתו ואת זיכרונותיו."
  • "תיתי למחברת המאמר שניסחה את רעיונותיה בלשון השווה לכל נפש." 

הביטוי תֵּיתֵי ל־ מקורו בארמית של התלמוד הבבלי. תֵּיתֵי היא צורת עתיד־נסתרת של הפועל אֲתָא או אֲתָה שפירושו 'בא'. פירושו המילולי של הביטוי הוא 'תבוא ל־', 'תבוא על'.

בספרות חז"ל ביטוי זה מכוון תמיד כלפי הדובר עצמו – "תיתי לי", והוא משמש לחיוב או לשלילה על פי ההקשר: 'תבוא עליי ברכה' או 'תבוא עליי קללה' (במשמעות 'מגיע לי שכך אירע לי').

דוגמה לשימוש חיובי אפשר למצוא למשל במסכת שבת קיח ע"ב: "אמר רב נחמן תיתי לי דקיימית [שקיימתי] שלש סעודות בשבת; אמר רב יהודה תיתי לי דקיימית עיון תפלה; אמר רב הונא בריה דרב יהושע תיתי לי דלא סגינא [שאיני הולך] ארבע אמות בגילוי הראש".

דוגמה לשימוש שלילי אפשר למצוא בסיפור המובא במסכת ביצה לו ע"ב: החכם אביי גילה בשבת שבית הרחיים שלו דולף מים ושאל את החכם רבה מה לעשות. לאחר ששמע את עצתו התלבט אם אומנם מותר הדבר מבחינה הלכתית, ובזמן שהרהר בכך התמוטט בית הרחיים. אמר: "תיתי לי דעברי אדמר", כלומר תבוא עליי, מגיע לי, מכיוון שעברתי על דברי אדוני.

בספרות העברית החדשה הביטוי משמש כמעט אך ורק במשמעות חיובית וביחס לאדם אחר. 'תיתי לך', למשל, פירושו 'תבוא עליך ברכה', ומכאן 'ישולם שכרך', 'השבח לך', 'תודה לך' וכדומה.