על יומן המלחמה של דוד בן־גוריון מאת אבשלום קור

לשוננו לעם, כרך לד, חוברות ט–י (תשמ"ג), עמ' 231–234

צילום של דוד בן גוריון

שלושה ימים לפני ראש השנה תש"ט כתב דוד בן־גוריון ביומנו: "הצללתי לרדיו את ברכתי לראש השנה". "הצללתי" – כתב בן־גוריון, מלשון צְלִיל. אבל המונח הזה לא נקלט: היום אומרים "הקלטתי".

מאבקו של בן־גוריון למען העברית עולה מיומן המלחמה שהופיע בהוצאה לאור של משרד הביטחון. שלושה כרכים של יומן המלחמה – כלומר של מלחמת הקוממיות, כפי שרשמם דוד בן־גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון. בעזרת המפתח המפורט שבכרך השלישי אנחנו יכולים להגיע גם לעמודים שבהם הוא עוסק בחידושי לשון, במינוח הצבאי, בשמות מקומות, בוועד הלשון.

שלושה חודשים אחרי הכרזת העצמאות, יום א' בשבוע, רושם בן־גוריון ביומנו כך: "שיחה עם יעקב על מַטה, עוזרים, מינויים ועוד". יעקב זה יעקב דורי, הרמטכ"ל הראשון.

וכבר בשורה הבאה: "טורצ'ינר, אייזנשטט ועוד אחד מבקשים תקציב בשביל אקדמיה ללשון. יש לתמוך בדבר. אגב, ביקשתי מהם לתת לי מונח עברי בשביל Private. המלה 'טוראי' לא מתקבלת על לבי".

היומן תמציתי. אותו אורך הִקצה בן־גוריון ביומנו לתקציב המבוקש לאקדמיה המיועדת ולהתנגדות שהייתה לו למונח "טוראי". אגב, טורצ'ינר המוזכר באותה שיחה הוא פרופ' נפתלי טור־סיני – לימים  נשיאה הראשון של האקדמיה ללשון העברית, ואייזנשטט הוא שמואל איזנשטדט שהיה מנהל הלשכה המרכזית של ועד הלשון העברית.

"בשש בבוקר יצאנו בג'יפים מסדום" – כך רשם בן־גוריון במוצאי שבת של קיץ תש"ט, ארבעים ותשע. ואחר כך: "בעין והב יש יתושים לא־מעטים […] באחת עשרה וחמישה הגענו למחנה ג'ירפי – המחנה המרכזי בערבה. בשתיים עברנו על פני ביר־מליחה – בור מים מכוסה אבן". יומיים של סיור בערבה ובאילת. גם בשבת וגם ביום א' רשם בן־גוריון ביומנו הערה דומה:
בשבת: "מן ההכרח לתת למקומות אלה שם עברי – עתיק, אם ישנו, וָלא – חדש".
וביום א': "יצאנו דרך ואדי מצרי". ובסוגריים: "ואדי מצרי – אני מציע לקרוא בשם 'נחל המצרים'. זהו גיא עמוק, בתוך שתי חומות סלעים אדומים, כאילו נחושת". העורכים מציינים שלנחל מצרי קראו לבסוף 'נחל שלמה', כלומר הצעתו של בן־גוריון 'נחל מצרים' לא נתקבלה.

אבל הרוח – היא העיקר. רוח נטיעת העברית בכל מקום. יתושים במדבר, אבל עברית. פגישה עם הרמטכ"ל במלחמת הקוממיות, ואחריה פגישה עם נציגי ועד הלשון העברית.

הונהגה חובת ההצדעה בצה"ל שאך נוצר, ונקבע שהמקומות בחדרי אוכל צבאיים יחולקו לפי דרגות. כל אלה – למורת רוחם של ותיקים שנתחנכו על המשטר החבֵרי של מתנדבי ההגנה. ובצד אלה:

"גויסו 250 מורים על ידי משרד העבודה ללמד חיילים עברית" – כותב בן־גוריון, ומציין: "יש כעשרת אלפים חיילים הזקוקים ללימוד עברי. יש להקים יחידה מגויסת למטרה זו". מכתב לוועד הלשון חודשיים לפני קום המדינה ובו פירוט דרישת המונחים העבריים לתחומיהם, ובמקביל פגישה עם קצינים בכירים – להכין מילון צבאי בפעולה מזורזת.

דווקא משום שהספר לא בא לפאר את מלחמתו של בן־גוריון למען העברית – יש אמינות וכוח להערותיו של האיש על תחיית השפה כפי שהן פזורות ביומנו.

> דוד בן־גוריון: יומן המלחמה תש"ח–תש"ט. ערכו: גרשון ריבלין וד"ר אלחנן אורן. הוצאת החברה להפצת משנתו של  דוד בן־גוריון וההוצאה לאור של משרד הביטחון, 1983.